הקומיקאי עזיז אנסארי היה פרצוף קבוע על מסך הטלוויזיה שלנו למספר שנים טובות, עם תפקידו ב“מחלקת גנים ונוף” והסדרה שיצר, “מומחה לכלום” (Master of None) שהייתה לאחד הלהיטים הראשונים של נטפליקס.
הקריירה של אנסארי דעכה בשנת 2018 כאשר נסחף בתחילתה של תנועת ה-Me Too, אז פורסמה עליו כתבה ויראלית שהאשימה אותו בהטרדה מינית. כדי להימנע משערוריה כבדה, אנסארי החליט לקחת הפסקה מעולם הבידור, והתמקד בעיקר במופעי הסטנד אפ שלו.
את החזרה הגדולה שלו עושה כעת אנסארי עם סרטו החדש “מזל משמיים” (Good Fortune), קומדיה שכתב, ביים והן משחק בה בתפקיד הראשי.
אך מה שהיה אמור להיות הקאמבק הגדול שלו בעיקר משדר כי אולי אנסארי היה זקוק לעוד קצת זמן הרחק מהמסך. זמן בו היה יכול להבשיל מעט יותר ולחזור עם מוצר מוגמר ושלם.
מזל משמיים – העלילה
“מזל משמיים” עוקב אחר ארג’ (אנסארי), בחור פשוט ועני שחייו לא מתנהלים כפי שקיווה. ארג’ עובד במשרות מזדמנות וחי במכוניתו, קורבן לפערי המעמדות באמריקה המודרנית.
גורלו משתנה כאשר הוא פוגש בגבריאל (קיאנו ריבס), מלאך כושל שעבודתו מסתכמת בלהציל אנשים מלעשות תאונות רכב אך חולם להתקדם לעבר תפקיד רם יותר, בו יכול להציל נשמות אבודות שאיבדו את דרכן.
גבריאל מחליט להמרות את פקודותיה של המלאכית הבוסית שלו, ומנסה להעניק לארג׳ סיבה חדשה לחיות.
אך התוכנית מסתבכת כאשר השניים מתערבים הרבה יותר מדי בחייו של ג’ף (סת’ רוגן), משקיע עשיר ששוכר את ארג’ כעוזר שלו ומבהיר לו בדיוק כמה חייו עלובים יחסית אליו.
עלילה מפוזרת ובלתי מתחייבת
עלילת ה”מלאך השומר” כבר מזמן הפכה לקלישאה קולנועית, והגיוני שאנסארי מנסה להפוך כאן את היוצרות ולהעניק לה תפנית חדשה בדמות מלאך שממש גרוע בעבודתו.
אך מרוב ניסיונות להפוך את “מזל משמיים” לסרט יוצא דופן שאינו נופל לקלישאות – אנסארי איבד לחלוטין את הקו המוביל של הסרט והפך אותו לבלאגן אחד שלם.
לאורך 98 הדקות שלו, “מזל משמיים” מרגיש כמו לא פחות מעשרה סרטים שונים. בכל כמה דקות מחליט הסרט לזנוח את נקודת המבט שלו ולהעניקה לדמות אחרת, כך שהצפייה הופכת מסורבלת וקשה לעקוב אחר מי בדיוק מוביל את הסרט הזה?
גם בסיומו, קשה לדעת מי בדיוק הדמות הראשית כאן. האם זהו סיפורו של אדם פשוט שלומד לקבל את חייו המאתגרים? או האם מדובר בסרט על מלאך תמים שיוצא להרפתקה שמלמדת אותו על חשיבות תפקידו? או שמא מדובר בסיפור לימודי על עשיר מנותק שחווה טעימה לאיך חיים עובדיו הזוטרים?
כל אחד מהסיפורים האלו יכול לתחזק סרט בזכות עצמו, אך הבעיה העיקרית של “מזל משמיים” הוא שאינו בטוח איזה מהם מעניין יותר, ועל כן מחליט פשוט לספר את כל הסיפורים האלו בו זמנית.
בשלב מסוים הסרט מחליט לזנוח לחלוטין את הדמות הראשית למשך כמעט רבע שעה מ-98 הדקות שלו, מה שבעיקר מזכיר לנו שהדמות אינה עובדת ולא חסרה לנו בהיעדרה – כנראה הדבר הבעייתי ביותר שיכול לקרות בקולנוע, ובעיה שבאמת הייתה צריכה להיפתר עוד בשלב התסריט, הרבה לפני שאנסארי יצא לצילומים.
ליהוק הפוך
את תהילתו התחיל אנסארי כדמות משנה ב”מחלקת גנים ונוף”, שם לחלוטין גנב את ההצגה כטום המפונק והצמא להצלחה.
ב”מזל משמיים” נהיה ברור כי אנסארי אכן מתאים יותר לתפקיד משנה מאשר מי שמוביל את העלילה. השטיק המעצבן שלו היה יכול להתאים הרבה יותר לדמות המלאך הטיפש, שאינו מבין כמה נזק הוא גורם לבני האדם שבחייהם הוא מתערב.
חילוף תפקידים פשוט היה יכול להעניק לסרט נופך הרבה יותר משעשע. קיאנו ריבס אמנם תמיד חמוד ומהנה לצפייה, אך די מתבזבז בתפקיד המלאך ומרגיש גדול מדי עבור הקומדיה הקטנטנה הזו.
שחקן אחר בתפקיד ארג’ ודאי היה מצליח להעניק לדמות אנושיות שחסרה בו, ולקחת אותה קצת מעבר לאדם מעורר הרחמים אך מעצבן שבנה אנסארי.
את הסרט מצילים בעיקר רוגן וקיקי פאלמר (“אין מצב”), שמגלמת עמיתה בחנות בה עובד ארג’ שמפתחת איתו מערכת יחסים רומנטית.
פאלמר משלבת היטב בין הקומדיה לתמת המעמדות של הסרט, אך אפילו היא מתקשה למצוא את האיזון בדמות.
פעמים רבות מגיחה דמותה לאחר שלא הופיעה זמן מה ומעדכנת אותנו במה שקרה לה מחוץ למסך – עלילה שנשמעת הרבה יותר מעניינת ממה שדווקא כן בחרו להראות לנו.
הקומדיה חוזרת לקולנוע
הבימוי הקומי של אנסארי דווקא מרגיש נכון ליצירה, ואת עבודתו העצלה כתסריטאי הוא לרוב מצליח להציל כבמאי.
התזמון עשוי היטב, והגם הבדיחות העבשות יותר מרגישות משעשעות על המסך, בעיקר אלו של ריבס שאיכשהו לוקח כל שורה שנכתבה לו ומגיש אותה בצורה בלתי צפויה שמזריקה לה קומיות יתר.
ז’אנר הקומדיות הקולנועיות סבל בשנים האחרונות דעיכה משמעותית. בעולם בו אנשים יוצאים לקולנוע רק לסרטי אירוע גדולים או יצירות מדוברות במיוחד, הקומדיה היא הז’אנר הראשון שנעלם.
לאחרונה נראה כי ישנו ניסיון להשיב את הקומדיה למסך הגדול, בעיקר עם הצלחת “האקדח מת מצחוק” שהצליח להרגיש כמו אירוע קולנועי על אף תקציבו הקטן.
אך נראה שהקומדיה של אנסארי לא מאוד מנסה להתבלט כקומדיה גדולה וקולנועית, ולכן מוזר שכלל הגיעה לבתי הקולנוע ולא הסתפקה בהפצה ביתית באחד מפלטפורמות הסטרימינג.
המסך הגדול פשוט גדול מדי בשביל הסרט הזה, שלחלוטין נותן תחושה של משהו לצפות בו בסלון בלי להתרכז יותר מדי או לצפות לחוויה משמעותית.
מסר שכבר נמסר יותר מדי
ז’אנר שדווקא חווה פריחה (אולי אפילו יותר מדי פריחה) בשנים האחרונות הוא סרטי הבדלי המעמדות. אחרי “פרזיטים” זוכה האוסקר והלהיט “הלוטוס הלבן“, אינספור סרטים וסדרות עסקו בפער שבין עשירים ועניים, ואנסארי מגיע לנושא מאוחר מדי ובלי שום דבר חדש לומר עליו.
למעשה, הבחירה של אנסארי לדון בנושא הזה מרגישה מוזר שכן נראה שהוא לא ממש מבין אף אחד מהצדדים. דמותו העשירה של רוגן חיה חיים מוגזמים ולא מאוד מציאותיים בהם מסעדות נותנות לו אוכל בחינם, וסמל העושר הוא סטייק אנטריקוט.
מנגד, הצד העני של ארג’ גם מוגזם בצורה שמאבדת את הרלוונטיות שלה. ארג’ אמור לסמל את המעמד הנמוך של עובדי פרילאנס עבור חברות כמו אובר, אמזון ו-Task Rabbit, אבל בפועל אינו מאוד מייצג אותם ומוצג יותר כהומלס בתחתית – דמות שכנראה העובדים האמיתיים בחברות האלו לא יזדהו איתה ואף יעלבו שכך הוא רואה אותם.
כל זה גורם למוסר ההשכל של אנסארי לאבד גובה, והנקודה שלו לא ממש עוברת ונשארת שטחית מאוד. אנסארי בבירור לקח השראה מיצירותיו החברתיות של הבמאי הקלאסי פרנק קפרה – אך הסרט שלו נשאר יותר כמו זה של מעריץ חובב של הבמאי ולא מישהו שמאוד מבין מה הפך את סרטיו לקלאסיקות קולנועיות שעדיין רלוונטיות 90 שנה אחרי יציאתן.
השורה התחתונה – מה חשבנו על “מזל משמיים”
אחרי מספר שנים של היעלמות, ייתכן ועדיף היה לאנסארי לחזור עם יצירה שמשקפת יותר אותו ואת סגנונו מאשר את הטרנדים הקולנועיים העכשווים.
הקומיקאי הולך לאיבוד בסרט שמרגיש כאילו נעשה ללא תשוקה, וניצל רק על ידי חבריו המפורסמים שהגיעו להתארח.
ההומור של אנסארי יכול להיות הרבה יותר משוגע ומוגזם, וקל לדמיין קאמבק קולנועי מוצלח עבורו אילו רק היה מתמסר לכך, ולא מתפזר בעשרה הרעיונות השונים שמרכיבים את “מזל משמיים”.
ועדיין, בתקופה בה קומדיות קולנועיות עדיין די נדירות, הסרט לפחות מצומצם בזמן ומצליח לשעשע לכל אורכו, גם אם התמה שלו מפוזרת והעלילה אינה ברורה.
אנסארי הגיע לסרט הזה אחרי שסרט הקאמבק המקורי שלו, “Being Mortal” (אף הוא עם רוגן ופאלמר), נאלץ לסגור את ההפקה ב-2022 לאחר שהכוכב ביל מוריי הואשם בעצמו בהטרדת אחת מעובדות ההפקה.
מרגיש כי אנסארי תפר את “מזל משמיים” מהר מדי בניסיון להציל את הקאמבק המתוכנן, ולחלוטין מרגיש שהוא עשה זאת בחופזה. כעת משהסרט הושלם, בתקווה אנסארי יתחיל לשבת על יצירתו הבאה, עליה אולי יעבוד קצת יותר.
