“הנוסע השמיני” היא מסדרות הסרטים שכל כמה שנים מנסים להחזיר אותה לחיים ולהרחיב את היקום שלה. בפעם האחרונה זה היה בשנת 2017 עם “הנוסע השמיני: קובננט“, שהיה אמור להוות חוט מקשר בין “פרומתאוס” (2012) לסרט המקורי של הנוסע השמיני (1979) ולא ממש הצליח לפנות אל המעריצים של הסדרה (אישית אהבתי את שניהם).
“רומולוס” הוא הניסיון האחרון להחיות את הפרנצ׳’יז עם סרט שבפעם הראשונה מופקת על ידי דיסני (שקנתה את אולפני פוקס) ובבימויו של פדה אלוורז (“לא לנשום“), והשילוב בין השניים, יחד עם ההפקה של רידלי סקוט (שביים את הסרט המקורי), הביא תוצאה מרהיבה שגורמת לי להגיד רק – תביאו לי מזה עוד וכמה שיותר!
הנוסע השמיני: רומולוס – העלילה
ב”רומולוס” אנחנו עוקבים אחרי ריין (קיילי ספני) ו”אחיה” האנדרואיד אנדי (דיוויד ג’ונסון), שחוברים לחבורת צעירים המנסים לברוח מכוכב הכרייה בו הם עובדים.
עם חלומות על חיים טובים יותר הם עולים לתחנת חלל נטושה על מנת לגנוב ממנה משאבים להמשך נסיעתם, כשהדבר שהם לא יודעים הוא שתחנת החלל נטושה מכיוון שהיא איכלסה כוח מסתורי שיכול לשנות את עתיד האנושות, אבל לא רק.
הרבה כבוד למקור
אחד הדברים שהיו כל-כך מוצלחים בסרט המקורי לטעמי היה העובדה שהוא סיפר סיפור יחסית קטן ואינטימי – עם מספר דמויות מוגבל, חללית חשוכה עם אזורים שכמעט גורמים לקלסטרופוביה וזינומורפים רעבים לבני אדם.
“רומולוס” לוקח את האלמנטים האלו לשלב הבא. הוא יוצר תחושה מאוד אינטימית ובו זמנית מצליח להראות איך בני האדם בסרט הם חלקיק קטן בכל היקום הזה.
הסרט גם לוקח את הטאגליין של הסרט המקורי – “בחלל אף אחד לא יכול לשמוע אותך צורח” באופן מילולי, כשהסצנות שמראות את החלל פשוט שקטות בצורה מקפיאת דם. הוא מצליח לשמור על דמיון לסרט הראשון בסדרה, “הנוסע השמיני” משנת 1979, לאורך כמעט כל 119 הדקות שלו.
אחד הדברים שהופכים את “רומולוס” לחוויה ששווה לראות בקולנוע היא בימוי השוטים והסינמטוגרפיה של אלוורז הבמאי ושל הצלם גיילו אוליברס (“רומא”), עם שוטים מדוייקים שגורמים לצופה להישאר מרותק לאורך כל הסרט. כל שוט שמתרחש בחלל הוא פשוט וואו ולא נופל מסרטים שכל המטרה שלהם היא להראות את החלל כמו “כוח משיכה” (2013).
עוד אחד מהאלמנטים המרשימים ביותר בסרט הוא השימוש באפקטים פרקטיים. אלוורז והצוות שלו בחרו להשתמש באפקטים מעשיים ככל האפשר. זה גורם לכל דבר להיראות הרבה יותר אותנטי וגם מונע מכל מיני פאשלות שבדרך כלל חוזרות בסרטים עם שימוש נרחב באנימציה ממוחשבת.
הסרט הוא גם בין הראשונים שאני זוכר שראיתי שנעשה בהם שימוש ברור באינטליגנציה מלאכותית בצורה שהרגישה נכונה, מתאימה וטובה (ויותר מזה אני לא אספר, כי ספויילרים), כמו כן – זה כנראה הסרט הכי גורי (Gore) בסדרה. בעיניי זה פלוס, למרות שאני מבין שיש אנשים שמתחברים יותר לאלמנט המתח בסדרת הסרטים, הם לא צריכים לדאוג, כי גם מזה לא חסר ב”רומולוס”.
תסריט רדוד, אבל לא נורא
אם אני צריך לשים את האצבע על דבר אחד שאולי פחות טוב בסרט הנוכחי זה התסריט שלו. סביר להניח שאם ראיתם סרט אימה בחייכם אתם לא הולכים להיות מופתעים יותר מידי.
נכון, יש כמה הפתעות ממש טובות שלא ציפיתי להן, אבל ברמת התסריט הוא מאוד פשוט וכנראה במערכה הראשונה כבר תוכלו לחזות מראש את המערכה השלישית.
עוד נקודת חולשה קטנה היא העובדה שאני מרגיש שהוא היה קצת יותר מידי ביזארי, וכן, כבר היו סיומים ביזארים לסרטי “הנוסע השמיני”, אבל יתכן ורומולוס עולה על כולם.
זה לא באמת מפריע לסרט, כי המערכה הראשונה שלו כל-כך טובה שהצופה מגיע למערכה השלישית כשהוא אומר לעצמו “מה לעזאזל אני רואה”, אבל גם איכשהו זה מרגיש כמו התפתחות טבעית של הסיפור, שמרגיש שלם ומושלם, מה שעוזר מאוד לחווית הסרט ועדיין גורם לרצות לראות עוד מהעולם של “הנוסע השמיני” שאלוורז יצר.
השורה התחתונה – מה חשבנו על “הנוסע השמיני: רומולוס”?
בסך הכל, “הנוסע השמיני: רומולוס” הוא תוספת מרשימה לסדרת הסרטים האיקונית. הוא מצליח להחזיר את הצופים לעולם של הנוסע השמיני בצורה מרעננת ומרתקת.
הסרט מצליח לשמור על המורשת של הסדרה המקורית, תוך שהוא מביא נופך חדש ומרענן לסדרה, בעיקר ברמת ההפקה. זה סרט שחובה לראות לכל חובבי הז’אנר ורצוי שזה יהיה על המסך הכי גדול שאפשר.
