ביקורת סרט: “המנדלוריאן וגרוגו” – האם זו היא הדרך?

בואו נחזור קצת אחורה בזמן. הפעם האחרונה שישבנו באולם קולנוע חשוך עם דלי פופקורן ביד כדי לחוות סרט של “מלחמת הכוכבים” על מסך ענק הייתה לפני שבע שנים.

שבע שנים! מאז ש”עלייתו של סקייווקר” סגר את הסאגה המרכזית (והשאיר את כולנו עם טעם קצת רע), המותג העצום הזה מצא לעצמו בית חם נוח ובטוח בשירות הסטרימינג דיסני+.

קיבלנו שם הכל מהכל: סדרות מעולות, סדרות בינוניות, וסדרות שגרמו לנו לשאול באשר לעתיד של הפרנצ’ייז.

מתוך כל הבליל הזה קמו שני כוכבים בלתי מעורערים שהחזיקו את הפרנצ’ייז על הכתפיים שלהם מאז 2019 – דין דג’רין, צייד הראשים השתקן שהוא במקרה גם פדרו פסקל שנייה לפני שהקריירה שלו נסקה, וגרוגו, או כמו שכולנו עדיין קוראים לו – בייבי יודה.

בדיסני החליטו שהגיע הזמן לחזור למסכים הגדולים בדיוק עם הצמד הזה. במקור, הסרט הזה היה אמור להיות בכלל העונה הרביעית של הסדרה, עם תסריט שהיה הרבה יותר מקושר למיתולוגיה והיקום של מלחמת הכוכבים.

אבל מתישהו בזמן שביתת התסריטאים של 2023 דיסני הבינו שאנשים פשוט רוצים לצאת לקולנוע, לכבות את המוח וליהנות.

אז הם לקחו את התסריט, ארזו אותו מחדש, הורידו כמעט כל זכר להמשכיות של היקום, והפכו אותו לסרט שאמור לפנות לכולם, מהמעריץ הכי גדול ועד לילד בן ה-12 שזה סרט הסטאר-וורס הראשון שלו. וזה עובד, בערך.

המנדלוריאן וגרוגו – תקציר

“המנדלוריאן וגרוגו” זורק אותנו לתקופה המתוחה שאחרי נפילת האימפריה הגלקטית (אחרי “שובו של הג’דיי”).

שאריות של מפקדים אימפריאליים עדיין מסתובבים בגלקסיה ועושים צרות, והרפובליקה החדשה שעדיין מנסה לעשות סדר בבלאגן מבינה שהיא צריכה עזרה ממישהו שלא מפחד ללכלך את הידיים.

כאן בדיוק נכנסים לתמונה מנדו וגרוגו. הרפובליקה שוכרת אותם למשימת חילוץ לא פשוטה בכלל – להציל את רוטה ההאט – כן, הבן של ג’אבה ההאט (שכבר הופיע ביקום מלחמת הכוכבים בסרט המצוייר “מלחמת המשובטים” משנת 2008).

למה? כי למשפחת הפשע של ההאטים יש מידע מודיעיני קריטי על מטרה בעלת פרופיל גבוה של הרפובליקה וזה קלף המיקוח שלהם.

משימות צד בחלל

אם עקבתם אחרי הסדרה, אתם בטח יודעים ש”המנדלוריאן” תמיד הרגיש קצת כמו משחק מחשב או מערבון קלאסי – הגיבור מגיע לעיירה, מקבל משימה, בדרך הוא עושה איזו משימת צד כדי להשיג איזה חלק לחללית שלו או משהו שיעזור לו בהמשך המסע, ואז עוד משימת-צד כדי שמישהו יקדם אותו לעוד שלוש משימות קדימה בלי שנדע ורק אז לחזור למשימה הראשית שלו.

לשמחתי הסרט שומר בדיוק על אותו וייב. כשיושבים באולם, אפשר כמעט להרגיש את התפרים של בין מה שהיה פעם “פרק 1″ ו”פרק 2”. זה מרגיש כמו עונה שלמה שנדחסה לשעתיים של קווסטים מהירים.

האם זה רע? בעיניי, לא באמת. זו תמיד הייתה ההבטחה של מנדו – הוא “הפרש הבודד” שעובר מהרפתקה להרפתקה. הסרט פשוט לוקח את הנוסחה הזאת ומגדיל אותה למימדים קולנועיים.

מה שכן טיפה צרם לי, זה שדין עצמו כמעט ולא עובר שום שינוי או התפתחות לאורך הסרט. הוא נמצא שם, הוא יורה באנשים, הוא מגן על גרוגו, אבל הוא בעיקר מתפקד כמו סוג של צופה שקט ולא דמות אקטיבית במונחים של פיתוח דמות.

דמויות אחרות משתנות ומתפתחות (למרות שגם זה בקושי), אבל מנדו בכללי נשאר אותו מנדו של תחילת הסרט.

לא תמצאו פה איזה קונפליקט פנימי או מסע אישי עמוק והתפתחות של הדמות שלו, אלא בעיקר בן אדם שעושה את העבודה שלו וממשיך לעבודה הבאה.

גרוגו כוכב עליון

גרוגו הוא כנראה מפלצת המרצ’נדייז הכי חמודה והכי רווחית שידעה האנושות (בתחרות צמודה עם סטיץ’), ודיסני יודעים בדיוק איזו תרנגולת מטילת ביצי זהב יש להם ביד, מה שגורם לזה שהסרט הזה לא מתבייש לנצל את זה עד הסוף, עם המון זמן מסך שמוקדש נטו כדי לגרום לקהל לעשות “אוווו תראו מה גרוגו עשה עכשיו”.

זה חמוד, זה מצחיק, אבל לפעמים זה קצת מרגיש כאילו הסרט מנסה להיות משפחתי וילדותי מדי, מה שעלול לעצבן חלק מהמעריצים הוותיקים שמחפשים תוכן קצת יותר אפל ומבוגר (כיוון שמלחמת הכוכבים התחילו לחקור בסדרות כמו “אנדור”).

אבל בתכלס? אנחנו אוכלים את זה עם מלח פופקורן, וזה בסדר גמור. זה באמת אמור להיות סרט הרפתקאות לכל המשפחה.

חוץ מזה, גרוגו הוא כבר מזמן לא סתם בובה חמודה שיושבת בעגלה מרחפת ועושה קולות של תינוק. בסרט הזה אפילו נותנים לו לעשות משהו מלבד לקפוץ בצורה מצחיקה (למרות שגם את זה הוא עושה).

הוא משתמש ב”כוח”, לוקח חלק פעיל אקטיבי בעלילה, ומחזיק לא מעט סצנות לגמרי לבד. מעבר לזה, הדינמיקה בינו לבין מנדו ממשיכה להיות הלב והנשמה של הסיפור, וזה עובד נהדר על המסך הגדול כמו שזה עבד במסך הקטן.

יש האטים שמדברים אנגלית

אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי בסרט הוא רוטה ההאט. התרגלנו שהאטים הם תולעי ענק עצלניות ששוכבות על כריות, צועקות “סולו!” וזורקות אנשים לבורות.

פתאום מציגים לנו האט שהוא…שרירי? חטוב? כזה שזז מהר ויודע להילחם? ועוד מדבר אנגלית שוטפת ולא את השפה של ההאטים? זה היה לי קצת מוזר בעין ובאוזן בהתחלה, אפילו קצת מצחיק.

אבל כשחושבים על זה, בתוך הסיפור זה לגמרי הגיוני, הוא הרי לא גדל עם המשפחה שלו אלא בחברת גזעים אחרים.

הוא חתיכת דמות עם כוח ומזכיר את הענק הירוק ב”ת’ור ראגנארוק“, במיוחד בסצינת בור הגלדיאטורים, בחיים לא ראיתי האט זז ככה וזה דיי מרענן לראות משהו חדש מגזע שחשבנו שאנחנו מכירים, אז למרות שזה מוזר, זה גם איכשהו עובד.

ואם כבר הזכרנו אקשן, כאן הסרט באמת מצדיק את כרטיס הקולנוע שלכם. השליש הראשון של הסרט הוא פשוט טיסת אקס-ויינג שלא עוצרת לשנייה.

סצינת הפתיחה בשלג מטורפת, וכוללת AT-AT ענקיים שפשוט זרקו אותי ישר לימי “האימפריה מכה שנית” (ובינינו, זה עדיין הסרט הכי טוב של מלחמת הכוכבים, ואתם יודעים את זה). לראות את הדברים האלה באולם קולנוע זו חוויה סינמטית מדהימה.

האיום הכללי של הנבלים בסרט לא באמת מרגיש כאילו כל הגלקסיה עומדת להישמד (ואנחנו גם יודעים לאן העלילה הגדולה של היקום הזה הולכת כי יש לנו את “הכוח מתעורר“), וברור שדיסני העדיפו ללכת על בטוח ולא לקחת סיכונים מיותרים עם סרט הקאמבק שלהם לקולנוע. אבל בתור הרפתקת צד שעומדת בפני עצמה, זה פשוט עובד.

אני לא יכול לכתוב ביקורת על הסרט הזה בלי לעצור רגע ולמחוא כפיים ללודוויג גורנסון, המלחין של הסרט, שפשוט עשה עבודה מדהימה.

הוא לקח את נעימת הנושא המוכרת של מנדו, זאת שכולנו כבר מזמזמים בלי סוף והפיח בה חיים חדשים לגמרי.

בשלבים מסוימים של הסרט, הפסקול מקבל תפנית חדה והופך להרבה יותר אלקטרוני ומכני. פתאום נכנסים סינתיסייזרים וצלילים שנותנים לסרט וייב של “בלייד ראנר”.

זה מוסיף כל כך הרבה אופי רענן, עומק ואווירה למשהו שחשבנו שאנחנו מכירים והם משדרגים את הסרט פי כמה וכמה.

השורה התחתונה – מה חשבנו על המנדלוריאן וגרוגו?

“המנדלוריאן וגרוגו” הוא לא סרט נטול פגמים. הוא מרגיש לפעמים פשטני וילדותי מדי, העלילה שלו בנויה כמו משחק משימות אחד ארוך, והגיבור שלו לא באמת עובר שום תהליך פנימי עמוק.

אבל אחרי שבע שנים שבהן לא ראינו את מלחמת הכוכבים בקולנוע, ואחרי שבע שנים שבהן כדי להבין פרויקט חדש של מלחמת הכוכבים היינו צריכים לראות שלוש סדרות, לקרוא ספר קומיקס ולעשות תואר בשושלת סקייווקר – איזה כיף זה פשוט להיכנס לקולנוע, להתרווח בכיסא ולראות סרט מלחמת הכוכבים שלא באמת דורש מכם עשורים של שיעורי בית (למרות שזה כן מוסיף).

זה סרט כיפי, נגיש, מלא באקשן מצוין וברגעים שלפעמים גרמו לי לרצות לקום ולמחוא כפיים. דיסני אולי הלכו כאן על כיוון יחסית בטוח ופשוט, ואפשר להבין למה זה יעצבן חלק מהאנשים, אבל זו בדיוק החזרה לקולנוע שהפרנצ’ייז הזה היה צריך כדי לנשום מחדש ולרגש שוב קהל רחב. אני מוכן לסלוח לו על הפשטות היחסית שלו תמורת השעתיים הכל-כך מהנות שהוא מספק.

“המנדלוריאן וגרוגו” זמין בבתי הקולנוע בישראל החל מיום רביעי, ה-20.5.2026.

שירות לציבור: לא, אין לסרט סצנת פוסט קרדיטים, אבל אפשר להישאר באולם ולהמשיך ליהנות מהמוזיקה של גורנסון – זה תמיד תענוג.