ההיסטוריה של עיבודי משחקי וידאו לקולנוע היא, בלשון המעטה, רכבת הרים של ציפיות מרוסקות – ו”מורטל קומבט 2” (Mortal Kombat II) מגיע בדיוק לתוך המקום הזה.
על כל הצלחה שמצליחה לשבור את תקרת הזכוכית, יש עשרות סרטים שגרמו למעריצים לרצות לעקור לעצמם את העיניים בייאוש.
כש”מורטל קומבט” יצא ב-2021, אי שם בשיאה של מגפת הקורונה, הוא קיווה לשבור את הקללה אחת ולתמיד, ולמרות שאין ספק שתנאי ההפצה המורכבים באותה תקופה פגעו בהכנסות שלו הבעיה האמיתית שלו לא הייתה הקורונה, אלא התסריט.
ההתמקדות המתסכלת בגיבור מקורי שאף אחד לא הכיר (קול יאנג), והעובדה הפשוטה שבסרט שנקרא “מורטל קומבט” פשוט לא היה טורניר, היו בעוכריו.
הסרט הרגיש בעיקר כמו אקספוזיציה אחת ארוכה, והשאיר אותנו עם התחושה שחיכינו מול מסך הטעינה של המשחק רק כדי שהוא יקפא רגע לפני שדברים נהיים סוף סוף מעניינים.
עכשיו, “מורטל קומבט 2” נוחת באולמות הקולנוע עם מטרה ברורה: לתקן את העוול של קודמו.
נראה שהבמאי סיימון מקוויד והצוות שלו פשוט ישבו עם פנקס, עברו על כל ביקורת שלילית שהופנתה כלפי הסרט הראשון, וסימנו עליהן וי אחד-אחד.
התוצאה היא מכת מחץ של כיף טהור, ברוטאלי ולא מתנצל שמצליח לספק את הסחורה למעריצים השרופים, אבל גם למי שרק מחפש סרט אקשן קצבי ועמוס באדרנלין. וכן, אני שמח לבשר שהפעם הטורניר באמת מתקיים.
מורטל קומבט 2 – תקציר העלילה
אחרי שניצלו בקושי מהמתקפה הראשונית של כוחות העולם החיצוני (Outworld) בסרט הקודם, אל הרעם לורד ריידן ואלופי כדור הארץ ששרדו (לו קאנג, סוניה בלייד, ג’אקס וקול יאנג) מבינים שהזמן אוזל.
הקרב האמיתי על גורל כדור הארץ לא יכול להסתכם יותר בקרבות רנדומליים עם האלופים של העולם החיצון, והטורניר הקטלני מכולם – המורטל קומבט – חייב לצאת לדרך.
כדי להבטיח את הניצחון ולהציל את כדור הארץ, הצוות מחפש את החיזוק האחרון לשורותיו, אך המגויס החדש שנוסף אליהם הוא ג’וני קייג’ (קארל אורבן), כוכב סרטי פעולה הוליוודי שעבר זמנו, והאגו שלו גדול יותר מכל איום שמרחף על היקום.
מנגד, כוחות הרשע מעלים הילוך: הקיסר האימתני שאו קאהן (הבאדיבילדר מרטין פורד), שכבר השתלט על ממלכת אדניה (Edenia), לוקח את המושכות באופן אישי לנהל את האלופים של העולם החיצון, ומציג שורה של לוחמים קטלניים שמאיימים להכריע את הכף, לנצח ולשעבד גם את כדור הארץ.
It’s Showtime!
אם נחזור רגע לסוף הסרט הקודם, הסצנה שחתמה אותו הראתה לנו את קצה הפוסטר לאחד הסרטים של ג’וני קייג’, והציפה את הרשת בתיאוריות ודיונים אינסופיים.
רשימת הליהוקים הפוטנציאליים שרצה ברשת כללה כמעט כל שם הוליוודי אפשרי, וההייפ סביב השאלה “מי ייכנס לנעליים של קייג’?” היה בשמיים.
עכשיו, כשהתוצאה מולנו, אפשר להגיד בפה מלא: הליהוק של קארל אורבן מתגלה כבינגו מוחלט, והוא פשוט גונב את ההצגה בכל סצנה שהוא נמצא בה.
כדי לפנות לו ולשאר הדמויות הקלאסיות מהמשחקים את הבמה, הסרט מקבל החלטה אמיצה ודוחק הצידה את קול יאנג, הגיבור המקורי מהסרט הראשון, שבכנות לאף אחד לא היה אכפת ממנו גם ככה (וסליחתי לשחקן לואיס טאן, הוא לא אשם).
הגדולה של קייג’ בסרט הזה היא לא רק בהומור או בנוכחות שלו. הדינמיקה המרכזית שלו היא למעשה מולנו, הקהל.
הכניסה שלו הופכת אותו לדמות שדרכה אנחנו בעצם “מגלים מחדש” את העולם של מורטל קומבט. הוא מתפקד כעיניים של הצופה, שנופל לתוך המציאות ההזויה הזו ודורש הסברים.
אורבן מצליח ללכוד במדויק את הקסם הייחודי של הדמות – קרינג’י, מלא בעצמו, אבל במידה הנכונה.
באופן אירוני, הבחירה הזו הופכת את הסרט הראשון לעוד יותר מיותר כאקספוזיציה. צופים חדשים יכולים פשוט לדלג על הסרט הראשון ולקפוץ ישר לתוך “מורטל קומבט 2” בלי ללכת לאיבוד, כי קייג’ מקבל את כל ההסברים יחד איתנו, זה אולי לא מומלץ למי שרוצה להכיר כל פרט קטן, אבל זה בהחלט אפשרי.
Get over here!
העשרת העולם של מורטל קומבט באה לידי ביטוי גם בצד האפל יותר של הזירה, בעולם החיצון. שאו קאהן מוצג כדמות אימתנית, ענקית ומפחידה ברמה לא נורמלית (תראו את מרטין פורד לא בתפקיד, זה לא בנאדם שהייתי רוצה להיתקל בו בסמטה חשוכה).
הרקע שלו כמי שהשתלט על אדניה מקושר ישירות להצגתן של דמויות קלאסיות מהמשחקים כמו קיטאנה, ג’ייד, סינדל ואפילו קוואן צ’י שמרחיבות את היקום הקולנועי.
הדינמיקה ביניהן נשארת יחסית נאמנה בבסיסה לחומר המקור – שאו קאהן הוא עדיין האב המאמץ והאכזר של קיטאנה, וג’ייד מתפקדת כחברתה הטובה והשומרת שלה, סינדל עדיין מלכת אדניה עם הסיפור רקע הטראגי וקוואן צ’י עדיין מעלה באוב ערמומי.
נכון, הסרט משנה פה ושם פרטים כדי להתאים את הסיפור למדיום הקולנועי (ואי אפשר לשכוח את הבלאגן שנוצר סביב מילינה והתפקיד השונה שלה בסרט הראשון לעומת המשחקים).
אבל האם זה באמת משנה? גם במשחקים עצמם יש אינספור יקומים מקבילים, איפוסי ציר זמן ודמויות שמחליפות תפקידים, ככה שקשה להתלונן על אי-דיוקים.
מעבר לזה, חייבים להודות באמת: העלילה בסרט ממילא דלה למדי במכוון, והיא שם בעיקר כדי לפנות כמה שיותר זמן מסך לקרבות.
אין פה באמת זמן להתעמק בסיפורי מקור דרמטיים של כל דמות, וכל עוד הדמויות החדשות מזכירות באופיין את המקבילות שלהן מהמשחקים ומשרתות את האקשן הן לגמרי עושות את העבודה בעיניי.
Toasty!
איפה שהסרט באמת זורח ומשאיר אבק לקודמו הוא באקשן הבלתי פוסק שלו. הקרבות בסרט ההמשך מרגישים הרבה יותר גדולים, מושקעים ומהנים, והכוראוגרפיה עברה שדרוג משמעותי.
הסרט מנצל את דירוג הצפייה למבוגרים בלבד בצורה הכי מוצדקת וכיפית שיש, כזו שפשוט מחבקת בשתי ידיים (או 4 אם אתה גורו) את ה-DNA של המותג שעליו הוא מבוסס.
ה-Fatalities לא מנסים להיות מעודנים או מרומזים, הם מוגזמים, אכזריים, יצירתיים בצורה חולנית, ומרגישים כאילו נלקחו ישירות מהמשחק.
הקרבות מתרחשים במגוון זירות שונות שלכל אחת מהן הייחוד שלה, מה שמוסיף גיוון חזותי לכל מכה ומכה והופך כל קרב לחוויה סינימטית.
בתוך כל הטירוף המדמם הזה, הסרט מגלה איפוק חכם בכל הנוגע לדמויות המורשת שלו. הטיפול ביריבות הנצחית בין סקורפיון לסאב-זירו (על שלל גלגוליו השונים) ממשיך את הקו של הסרט הקודם: שימוש מדוד.
הם לא משתלטים על זמן המסך, מה ששומר על ההופעות שלהם כהופעות שיא רגעיות ולא שוחק אותן.
הקצב של הסרט לפעמים מהיר מידי וסצנות לפעמים מרגישות מזורזות כדי לשמש בתור מעבר מקרב אחד לשני, אבל בסוף זה קצת כמו במשחק וזו בדיוק תמצית החוויה המהירה והאגרסיבית של מורטל קומבט, טורניר מכות מהיר,חד ומדמם.
Flawless Victory – מה חשבנו על מורטל קומבט 2?
“מורטל קומבט 2” הוא לא סרט מושלם או יותר מדי עמוק, אבל הוא מעולם לא היה אמור להיות.
הוא כיפי, מודע לעצמו, ולא לוקח את עצמו ברצינות – וזה בדיוק מה שחשוב פה. מי שמעריץ את המשחקים ייהנה לראות את הרפרנסים והקריצות, וגם מי שלא בקיא בעולם הזה פשוט ייהנה מסרט עם קרבות ברוטאליים ודמויות מגניבות.
הסרט משרת את המטרה שלו בצורה מיטבית: הוא עושה רצון להדליק את הקונסולה הקרובה לביתכם ולשחק במשחקים שוב, ואני מאוד אשמח לראות את היקום הקולנועי הזה ממשיך להתפתח בכיוונים שאליו הוא הלך בסרט הנוכחי.
שירות לציבור: לסרט אין סצנה שאחרי הכתוביות. עם זאת, שווה בהחלט להישאר בכיסא לפחות לכמה הדקות הראשונות של הקרדיטים, שמלווים במיקס חדש ובועט של מוזיקת הנושא האייקונית של המשחק. זה לבד ישאיר אתכם לנוע בהנאה בכיסא.
