הפרנצ’ייז של צבי הנינג’ה ידע עליות ומורדות בחייו, כשבעליות אני מתכוון בעיקר לסדרה האגדית משנות ה-90 ומשחקי הוידאו, ובמורדות אני מתכוון פחות או יותר לכל השאר.
כלומר, ברטרוספקטיבה אני מצליח למצוא הנאה מסויימת בכמעט כל תוכן של צבי הנינג’ה (כן, אפילו בסרטים של מייקל ביי), אבל נראה שאף פעם הסדרה לא הצליחה להביא את עצמה להפוך באמת לפרנצ’ייז מתמשך בליגה של הגדולים.
טירוף המוטנטים הוא רק הניסיון העדכני ביותר להחיות את “צבי הנינג’ה”, אז האם הגיע הזמן סוף סוף לשים את הצבים במרכז?
צבי הנינג’ה: טירוף המוטנטים – העלילה
“טירוף המוטנטים” הוא הגרסה העדכנית ביותר לצבי הנינג’ה וסיפור המסגרת שלו בסופו של דבר הוא מאוד בסיסי – ליאונרדו (מנהיג הצבים), דונטלו (אוהב להמציא תכסיסים), רפאל (מדליק, אבל חוצפן) וכמובן מיכאלנג’לו (הוא רקדן) הם כמובן צבי הנינג’ה, צבים מהביוב של ניו-יורק שביום גורלי אחד נפל עליהם נוזל רדיואקטיבי שהפך אותם לצבים בעלי תכונות אנושיות.
בסרט הנוכחי אנחנו פוגשים את הצבים בגיל ההתבגרות, כאשר הם כבר מרגישים בשלים לצאת לעולם בני האנוש ולחוות אותו למרות האזהרות של אביהם – העכברוש ספלינטר.
כשהצבים מגיעים אל פני הקרקע הם נסחפים לתוך הרפתקה שתגלה להם שאולי הם לא המוטנטים היחידים בניו-יורק, אבל הם כנראה היחידים שיכולים להציל אותה.
צוות מנצח
עוד לפני שנתיים כשהוכרז הסרט לא היו הרבה פרטים לגביו פרט להיותו “סרט אנימציה חדש של צבי הנינג’ה בהפקתם של אוון גולדברג וסת’ רוגן”.
זה היה שילוב שכבר גרם לי להתרגשות רבה, כי צבי הנינג’ה הוא פרנצ’ייז שגדלתי איתו והצמד אוון גולדברג וסת’ רוגן עושים חסד עם סדרות וסרטים מבוססי קומיקס כבר שנים, ועשו עבודה מדהימה עם קומיקסים כמו “פריצ’ר”, “הבנים” ולאחרונה גם “בלתי מנוצח”.
השפה של רוגן וגולדברג היא שפה גסה וגם כשהם מפיקים סדרה מצויירת כמו “בלתי מנוצח” היא כנראה תהיה מדורגת לגיל 18 ומעלה, דבר שקצת הדאיג אותי כשמדובר בפרנצ’ייז שאמור לפנות בעיקר לקהל צעיר יותר.
ואומנם “טירוף המוטנטים” עלול להכיל כמה קטעים שכן יהיו יותר מידי לילדים קטנים יותר, אני חושב שכל בן ובת נוער מעל גיל 13 יהנו מהסרט בטירוף.
קודם כל, רוגן וגולדברג עשו מהלך מהפכני שעוד לא נעשה באף תוכן של צבי הנינג’ה עד היום – הם ליהקו בני נוער לתפקידים הראשיים.
זה אומנם נשמע מוזר, אבל עד היום לא דיבבו או שיחקו את הצבים בני נוער, בסדרה שבתרגום חופשי השם שלה הוא ליטרלי “צבי הנינג’ה המוטנטים בני הנוער”.
הדינמיקה של הקאסט הצעיר מורגשת לחלוטין ומעניקה עוד נופך לצבים שאיפשהו כנראה תמיד היה חסר. הם בכל זאת בני נוער עם הסלנג שלהם וסגנון הדיבור שלהם וזה היה יכול להישמע קצת מקולקל עם קאסט מבוגר יותר.
אל הקאסט הצעיר מצטרפים לא מעט שמות גדולים בתפקידים גדולים יותר ופחות בסרט – ג’קי צ’אן האגדי בתפקיד ספלינטר באחת מהתאמות הדמות-שחקן הכי טובות ששמעתי עליהן בשנים האחרונות.
אליו מצטרף אייס קיוב, הראפר שהפך לשחקן ועושה עבודה מאיימת ואפקטיבית בתפקיד סופרפליי, הנבל הראשי של הסרט, איו אדבירי שכבר מנוסה בתפקידי דיבוב אחרי שנבחרה לדבב את מיסי בעונות האחרונות של “פה גדול” עושה עבודה מצויינת בתפקיד אפריל אוניל וגם פול ראד, רוז ביירן, מאיה רודולף, ג’יאנקרלו אספוזיטו, פוסט מלון, ג’ון סינה ואפילו רוגן עצמו נותנים חיים חדשים לדמויות שאני מכיר מאז הילדות שלי ועושים עבודה פנטסטית.
באמת מרגיש שכל מי שמקושר לסרט הזה נמצא שם אחרי בחירה מושכלת ותורם להצלחת הסרט, כל אחד בדרכו.
תור הזהב של האנימציה המחודשת
בשנת 2018 כשיצא “ספיידרמן: ממד העכביש” הוא הביא איתו בשורה חדשה של אנימציה, כזאת שגורמת “להרגיש שאנחנו שקועים עמוק בתוך עמודים של קומיקס – כמעט כאילו הפאנלים הופכים לנוזל שאנחנו עטופים בו בזמן הצפיה”, כמו שכתב חברי בוריס אוליאנסקי ז”ל בביקורת שלו לסרט.
אחריו הגיעו עוד יצירות כמו “המיטשלים נגד המכונות” והסדרה “ארקיין”, שהשתמשו בדרך חדשה זו כדי להציג סרטי אנימציה ורק הרוויחו מכך.
“טירוף המוטנטים” בהחלט שואב המון השראה מכל מה שבא לפניו בתחום, והוא לא מחדש לנו הרבה או מרגיש מהפכני כמו “ממד העכביש”, אבל את מה שהוא עושה הוא עושה טוב מאוד ולכל האנימציה בסרט יש ניחוח של נפש צעירה – כל הסרט מרגיש כמו שילוב של אנימציה פורצת דרך יחד עם קומיקס ושירבוטי מחברת שאני מניח שכל בן נוער עשה מתישהו בחייו.
בין אם אלו הפרצופים הקצת מעוותים של כל בן אנוש בערך ובין אם בסצינות אקשן מפוצצות, צבי הנינג’ה מרגיש כמו סרט לבני נוער גם בסגנון שלו – כאוטי, פאנקי ומגניב מאוד.
לתוך כל הטוב הזה מזגו רוגן וגולדברג גם מוזיקה מקורית שהולחנה על ידי אטיקוס רוס וטרנט רזנור מלהקת Nine Inch Nails, ובתור מי ששומע את הסאונדטרק של הסרט תוך כדי כתיבת שורות אלו, אני יכול להגיד לכם בפה מלא שזה אחד מהסאונדטרקים הכי טובים ששמעתי השנה, משהו שהוא בין פאנק להיפ-הופ ומשחקי ארקייד ופשוט כיף גדול לשמוע אותו גם לא כחלק מסרט.
סיפור פשוט מידי
אבל אם יש משהו שהוא קצת פחות חזק בסרט זה הסיפור, שמרגיש פשוט מידי, ואולי כזה שראינו ממוחזר ונלעס באיזה 100 גרסאות שונות.
זה אמנם סרט שאמור להציג לנו גרסה חדשה ועדכנית של צבי הנינג’ה, כאלו שחיים בעולם שיש בו כבר סמארטפונים ואנימה והמון רפרנסים גם לתרבות הפופ הנוכחית של בני נוער וגם רפרנסים להיסטוריה של צבי הנינג’ה, אבל קצת להקדיש זמן ביצירת סיפור שיתפוס אותנו לא יזיק כאן.
הסרט גם מכניס מסרים של הורות דואגת דרך דמותו של ספלינטר, מסרים של קבלת השונה דרך הקשר של הצבים עם אפריל אוניל וכל זה תוך כדי שהוא גם מכין המון קרקע לפיתוח של הפרנצ’ייז למימדי ענק – כבר עכשיו, עוד טרום יציאת הסרט, הוכרז כבר סרט המשך וסדרה מצוירת שתלווה את היקום הנוכחי של צבי הנינג’ה, וכמו שהאלק אמר ב”הנוקמים: סוף המשחק” – “אני רואה את זה בתור ניצחון”.
השורה התחתונה: מה חשבנו על “צבי הנינג’ה: טירוף המוטנטים”
“צבי הנינג’ה: טירוף המוטנטים” מחזיר לזרקורים את הצבים הכי מגניבים ומצליח לתת סרט, שעל אף הסיפור הפשוט שלו, משאיר לי המון טעם של עוד ורצון לראות את הפרצ’ייז הנוכחי מתפתח ונותן לנו עוד מהעולם הנפלא של צבי הנינג’ה.
שירות לציבור: לסרט יש סצינת אמצע כתוביות נהדרת, אני בעד להישאר בשבילה!
