זה זמן טוב להיות פדרו פסקל, הוא גם מככב בסדרה הכי מדוברת כרגע (ובצדק) “האחרונים מבינינו“, הוא גם עושה רושם של בחור מאוד נחמד בראיונות איתו ואפילו דור ה-Z התחיל להתלהב ממנו והפך אותו לדבר הכי חם בטיקטוק כרגע.
אז מה הפלא שזה בדיוק הזמן לעוד פדרו פסקל, כדי שכש”האחרונים מבנינו” תסתיים עוד כשבועיים עדיין נהיה עמוק בתוך מה שאני מכנה “פסקלמאניה”. ולמרות שאני תמיד שמח לראות עוד תוכן של מלחמת הכוכבים, ואני מאוד אוהב את המנדלוריאן, הרגשתי שהפעם אולי משהו קצת חסר לי.
אז, איפה היינו?
במהלך הפרק גריף קארגה (קארל ווטרס) שואל את דין דג’רין “חשבתי שאתה סיימת את המשימה שלך, אז איך זה שאתה עדיין מסתובב עם היצור הקטן הזה?”, וזו פחות או יותר השאלה העיקרית שמעסיקה אותי לקראת העונה הזאת.
למי שלא זוכר או לא ראה – בסוף העונה הקודמת של המנדלוריאן דג’רין הוריד את הקסדה שלו בפני גרוגו ולאחר מכן מסר אותו חזרה לידי לוק סקייווקר כדי להתאמן עם הג’דיי אליהם הוא שייך.
רק שיש לכל הסיפור הזה המשך, שמי שלא ראה את “הספר של בובה פאט” (או יותר נכון המנדלוריאן עונה 2.5) לא מודע אליו.
גרוגו התאמן עם לוק סקייווקר עד שזה נתן לו את אפשרות הבחירה בין להיות מנדלוריאני לבין להיות ג’דיי, ואנחנו רואים טוב מאוד במי גרוגו בחר.
בנוסף, הוא מספר לשריונאית שהוא חשף את פניו בפני גרוגו – מה שהופך אותו למנודה בקרב חברי השבט שלו, ועל מנת לכפר על החטא הזה הוא צריך לטבול במים החיים שבמכרות מנדלור ההרוסה.
נוח מידי
הפרק הראשון של העונה השלישית עושה בדיוק את מה שהוא אמור לעשות – לבסס עבורנו את המשך הדרך במסע של גרוגו ודג’רין במטרה להגיע למנדלור ולטבול במים החיים שלה, וגם אולי להציג לנו את האיום לעונה הקרובה.
הבעיה העיקרית שלי עם הפרק היא שהוא מרגיש מאוד נוח ולא באמת לוקח יותר מידי סיכונים. מה שהיה מפתיע וטוב בעונות הקודמות של הסדרה הם הסיכונים שהיא הייתה לוקחת, והפרק הזה הרגיש “נוח מידי”, גרוגו הוא מאוד חמוד אבל נוח.
בפרק הייתה התקדמות טבעית של הסיפור, אבל לא הרגשתי את הסיכונים, אפילו עם האיומים שהיו בדרך.
אבל יכול להיות שזה חלק מהעניין ב”המנדלוריאן”, שבדומה לאנדור שבא לפניו, הדמות הראשית בו היא רק כלי עלילתי שנועד להראות לנו את היקום הרחב של מלחמת הכוכבים.
הרי ב”אנדור” אנחנו יודעים בדיוק איך הסיפור של קאסיין אנדור נגמר, ראינו אותו עוד אפילו לפני שבכלל חשבו על סדרה של אנדור.
“חבובתי” מידי
קשה לגרום לעולם של “מלחמת הכוכבים” להרגיש אמיתי, והצוות של המנדלוריאן באמת מנסה, בין אם זה בצילום בתוך ה”ווליום” (מערכת מסכים שמשמשת ליצירת אשליות של רקעים בזמן אמת) או ניסיון שימוש בכמה שיותר אפקטים פרקטיים כשמדובר בתצוגה של גזעים שונים של חייזרים.
רוב הזמן זה עובד, אבל בפרק האחרון לא הצלחתי להתנער מזה שגרוגו הרגיש הפרק יותר בובתי מאי פעם. זה בעיקר קורה כשרואים מישהו שמרים אותו או יוצר איתו אינטראקציה שבה הוא אמור להיות מוחזק על ידי מישהו. זה פשוט מרגיש כאילו הוא לא שוקל כלום וזה קצת מוריד לי מחווית הצפייה, אבל אולי זה רק אני.
השורה התחתונה
הפרק הראשון בעונה 3 של המנדלוריאן ממשיך את הסיפור של גרוגו ודין דג’רין, ולמרות שהפרק הוא בעיקר “בסדר”, יש לי לא מעט תקוות ששאר העונה תרחיב את היקום של מלחמת הכוכבים ותראה לנו עוד צדדים שלא הכרנו בגלקסיה הרחוקה רחוקה לפני זמן רב…
