“ווילו” (Willow) בת שמונה הפרקים מחזירה אותנו אל העולם המוכר של “ווילו והנסיכה” משנת 1988. סרט הפנטזיה האהוב הגיע בתקופה שבה הז’אנר לא היה פופולרי במיוחד, וסיפורו של ג’ורג’ לוקאס בבימויו של רון האוורד הצליח מספיק כדי לפתוח את הצוהר לסרטים דומים שהגיעו אחריו.
כעת, הסדרה עולה בתקופה שבה הז’אנר לא יכול להיות יותר עמוס. אנו מותקפים מכל עבר בסדרות פנטזיה, והשאלה הגדולה ביותר היא האם תצליח “ווילו” לשחזר את הקסם ששרר מעל הסרט המקורי או שתיאבד בים היצירות האפיות של ימינו?
ווילו – העלילה
בסדרת ההמשך אנו פוגשים שוב את סורשה (ג’ואן ווילי) מהסרט המקורי, שהייתה בתה של המלכה המרשעת בבמורדה ועזרה להביסה.
בעשורים שחלפו מאז, סורשה הפכה לאם והסדרה מתמקדת בילדיה המתבגרים – קיט (רובי קרוז), נסיכה הרפתקנית שרוצה לברוח מהחתן שיועד לה ואירק (דמפסי בירק), רומנטיקן בטלן שידוע כפלייבוי של הממלכה אך כעת זנח את דרכיו והתאהב בטבחית הביישנית דאב (אלי במבר).
כאשר אירק נחטף, קיט מתנדבת לצאת לחפשו יחד עם משלחת של חבריה, אליהם מצטרפת ללא רשות גם דאב המאוהבת. הקבוצה יוצאת מהממלכה כדי לחפש את האדם היחיד שיוכל לעזור להם – המכשף הנודע ווילו (וורוויק דיוויס) שהציל דאז את הנסיכה התינוקת אלורה דאנון.
דמויות מעל הכל
“ווילו” מתבססת כבדות על הסרט המקורי, וכסדרת המשך היא מוצאת עצמה בסכנה לאבד קהל חדש שלא צפה בסרט או לא זוכר אותו לפרטים.
בעוד דיסני שיחררה את הסרט מחדש בדיסני+ וכן להפצה מצומצמת בבתי הקולנוע בארה”ב, לא בדיוק מדובר כאן ב”שר הטבעות” וסביר שהרבה מהצופים לא הכי זוכרים את המסע המקורי של ווילו.
בידיעה זו, הסדרה בחרה להישען יותר מכל על רוח הסרט. “ווילו והנסיכה” הוא בסופו של דבר סרט הרפתקאות פשוט ומלא קסם, שסיפורו אינו מסובך למעקב.
הסדרה החדשה אמנם נשענת על ההיסטוריה של הדמויות, אך מציגה לנו דור חדש שלא ידע את ווילו, וכך גם קהל צעיר יכול ללמוד על האגדה, בדיוק כמו שצעירי הממלכה למדו עליו מסיפוריה הוריהם.
הפשטות והקסם של הסרט מקורי בהחלט מרחפים מעל סדרת ההמשך. מפאת סגנונה כפנטזיה טולקינית טיפוסית, ההשוואה ל“שר הטבעות: טבעות הכוח” נדרשת. בעוד “שר הטבעות” החלה כבלאגן של דמויות לא ברורות והרפתקה ענקית ומלאת חשיבות, “ווילו” מצטיינת בצניעותה.
כבר בדקות הראשונות של הפרק אנו לומדים להכיר היטב את הדמויות הראשיות, ומרגישים כאילו אנו עימן כבר שנים. הסדרה עושה עבודה מצוינת בהכנת הבסיס של הסיפור, בצורה שרוב סדרות הפנטזיה המודרניות שוכחות לעשות.
הרי אף מלחמה אינה באמת מעניינת אם אנו לא אוהבים את המשתתפים בה. זהו שיעור ש”ווילו” יכולה ללמד סדרות כמו “טבעות הכוח” ו“בית הדרקון” שעלו השנה, אשר דמויותיהן לא מאוד בלטו גם אחרי עונה שלמה.
הנוסטלגיה חוגגת
לקהל שכן מכיר ואוהב את הסרט המקורי, הסדרה מלאה באהבה ליצירה. ווילו, שהתחיל את הסרט כמכשף חובב וחסר יכולת, מתברר בסדרה כמכשף הראשי של הכפר שלו וכזה שיוביל כמנטור את הצעירים שלנו שעושים דרכם לראשונה בדרכי הכישוף.
בנוסף לווילו וסורשה, אנו פוגשים שוב גם את הפיות רול ופרנז’אן, האתנחתא הקומית של הסרט. הדמות הראשית השניה מהסרט המקורי, מדמרטיגן (ואל קילמר) אינה נשכחת כאן על אף שמצבו הבריאותי של קילמר לא איפשר לו להופיע בסדרה.
דמותו של מדמרטיגן, אביהם של קיט ואירק, מרחפת סביב העלילה בסיפור מסתורין וכן משפיעה על הדמויות עצמן. הילדים גדלו בצלו, והחוש ההרפתקני שלהם בהחלט מושפע ממנו בצורה שעושה מחווה ענקית לדמות ולשחקן, שהדלת תמיד פתוחה לחזרתו אם יירצה ויוכל.
וורוויק דיוויס נכנס שוב בקלות לנעלי הדמות המזוהה ביותר שלו, ועושה זאת בצורה שמרגישה אפילו יותר רלוונטית בגילו. את ווילו שיחק לראשונה כשהיה בסך הכל בן 17 – גיל מוזר לתפקיד של בעל ואב משפחה שיוצא להגנת תינוקת אליה נקשר.
ווילו הנוכחי והבוגר איכשהו מרגיש יותר נכון לדמות מאשר המקור, והצד האבהי שלו חזק מתמיד אל מול חבורת הצעירים המבולבלים אך חדורי המטרה.
השורה התחתונה – מה חשבנו על ווילו?
סדרת ההמשך של “ווילו” משלבת בצורה מושלמת בין נוסטלגיה להרפתקה חדשה ורחבת יריעה יותר מהמקור. הקאסט החדש מצליח להתבלט גם לצד הגיבורים האהובים וליצור סיפור רענן ומקורי ששומר יפה על הרוח הקסומה של הסרט.
החוזקה של “ווילו” נשארת בפשטות שלה, וזה מה שהופך אותה לבולטת בעולם הפנטזיה העמוס של ימינו. היא מספקת צפייה משפחתית מהנה, מלאת חן וכזו שמצליחה לעיתים גם לגלוש לרלוונטיות מודרנית מבלי לאבד את קלאסיות האייטיז שלה.
העונה הראשונה של “ווילו” תשודר בדיסני+ החל מה-30 בנובמבר.
