כששמעתי כי טטיאנה מסלני נבחרה לתפקיד שי-האלק, אחת הדמויות האהובות בקומיקס, התרגשתי בטירוף. מסלני הייתה מדהימה ב”אורפן בלאק” (לא ראיתם? מה אתם עושים פה? תלכו לראות!) והדמות של שי-האלק היא סוג של “אם האלק, דדפול וג’סיקה ג’ונס היו חולקים גוף”, שזה לעצמו קונספט מעניין.
ואז הגיעו הטריילרים, והביקורות על האנימציה הממוחשבת, והביקורות על זה שמארוול שמים יותר מידי דגש על דמויות נשיות. אז לכל הצקצקנים – תמשיכו לצקצק, אנחנו נהנה פה מאחת הסדרות היותר טובות בארסנל הנוכחי של מארוול.
שי-האלק, פרק 1: יותר הומור, פחות עלילה
אבל תראו, הסדרה רק התחילה ורק פרק אחד שודר בינתיים, כך שאין פה הרבה מקום לדבר על העלילה, פשוט כי אנחנו כמעט ולא יודעים על עלילת הסדרה.
אבל הרעיון הכללי בפרק הראשון הוא שאנחנו מכירים את ג’ניפר וולטרס (מסלני המדהימה, כבר אמרתי שהיא מדהימה?), בת דודתו של ברוס באנר – ההאלק (מארק רופאלו), שבמהלך תאונת דרכים הדם שלו משתלב עם הדם שלה ומאפשר לה להפוך לשי-האלק – הגרסה היותר טובה של האלק כמעט כל תחום אפשרי.
הפרק הראשון היה אקספוזיציה יותר מהכל, זה המפגש הראשון שלנו עם הדמות ואנחנו רק מתחילים לשים את השחקנים שלנו על הלוח להמשך העונה.
כאקספוזיצה הפרק עובד מעולה. הדמות של ג’ניפר פשוט כובשת ואני חושב שיש לי מתחרה חדשה לדמות הנשית האהובה עליי ביקום של מארוול (דבר העורך: בהזדמנות ספר לנו מי שבתה את ליבך לפניה, הדר).
גם האלק נהדר בסדרה הזו עד כה, אך לא ברור האם הוא התארח רק בפרק הראשון לצורך האקספוזיציה על ג’ניפר וולטרס או שנזכה לראותו גם בהמשך הסדרה.
אנחנו פוגשים את ברוס כשהוא עדיין מתאושש מה”סנאפ” שהחזיר את כל המאובקים ב”סוף המשחק“, כשהוא עדיין מנסה לקבל את העובדה שהוא בין היחידים מהשישיה המקורית שעדיין לא מת/הפך לאדם זקן ותיאורטית יכול להיות שהוא גר על הירח או מיקום מקביל או הכל ביחד.
ואם כבר הזכרנו את הנוקמים והחיבור הכללי ליקום של מארוול גם פה אין ממה לחשוש. הפרק מספק חיבור לא קטן ולא מעט “איסטר אגז” ליקום הכולל של מארוול, כולל כמה מהרגעים הכי טובים של הפרק שקשורים לאזכורים לשאר הדמויות ביקום של מארוול.
באופן ממש לא מפתיע הסדרה גם מאוד מצחיקה. היא מצליחה להעביר את הדמות של ג’ניפר, שהפכה בעל כורחה לגיבורת על וצריכה להתמודד עכשיו לא רק עם הלחצים שלה בתור אשת קריירה, לא רק עם הלחצים שלה כאישה באופן כללי, אלא גם על זה שהיא עכשיו גיבורת על, ועוד זאת שהיא הבת דודה של הנוקם הכי נוירוטי בחבורה.
ג’ניפר מצליחה (לפחות לדעתי) להעביר טוב מאוד מה זה להיות אישה בעולם, ובעולם שלאט לאט מתעורר מבחינת שוויון ויחס לנשים (נושא שהוא הרבה יותר מורכב מכל ביקורת שאי פעם אכתוב).
אני מאוד מעודד ואוהב את העלייה במספר הדמויות הנשיות שמובילות פרוייקטים של מארוול, כי למארוול יש דמויות נשיות מעולות שיכולות להוביל את הפרנצ’ייז, ושי-האלק היא רק חלק מהחלוצות (רק חכו שנגיע לסטורם).
במחלקת האנימציה הממוחשבת, למרות כל הביקורות, אני לא באמת הרגשתי משהו שהפריע לי במהלך הפרק יותר מידי.
נכון, לסדרה אין תקציב של סרט מארוול גדול לאפקטים, ואני בטוח שהיו צריכים לקצץ איפה שניתן מהבחינה הזו, אבל האמת היא שהקצב של הסדרה כל כך מהיר, והסיפור משך אותי מספיק, כך שגם אם יש כמה רגעים של אפקטים לא טובים, אני לא ממש שמתי לב אליהם.
השורה התחתונה – מה חשבנו על “שי-האלק”
שי-האלק הוא הנסיון של מארוול להביא אלינו סדרה קצת יותר קלילה (בינתיים) של אחת הדמויות היותר כיפיות בעולם שלה, ואם הסדרה תמשיך כמו הפרק הראשון, אני בטוח שהולכת להיות לנו נסיעה כיפית.
שירות לציבור: לפרק יש פוסט קרדיטס שאתם ממש לא רוצים לפספס!
