מאז תחילת עונה 7 של “המתים המהלכים” (The Walking Dead), היו מספר דמויות שנפרדנו מהן, ולא רק במובן הסופני. סשה ומגי עזבו בסוף פרק הפתיחה להילטופ ולא שמענו מהן מאז. גם הילטופ עצמה, על תושביה, נבצרה מהעונה הנוכחית. כעת, בפרק החמישי, “שאפתנים” (Go Getters), אנו חוזרים לסשה ומגי, שהגיעו להילטופ בשלום. והילטופ, כמובן, לא אדישה למתרחש מסביב.
מכאן יתחילו ספוילרים – ראו הוזהרתם!
לא עוד הסדרה הזוחלת שזכרנו
“המתים המהלכים” צברה מוניטין של סדרה שנוטה לזחול בין תחילת עונה לסיומה. ובינתיים עונה זו מראה מגמה דומה, אם כי הפרקים ה”זוחלים” דווקא מותחים ומעניינים מאד. אך הפרק החדש, החמישי, מוציא אותנו לחלוטין מהקצב הרדום שציפינו לראות במקום שקט כמו הילטופ.
מהעימות השקט יחסית בין מגי לגרגורי, מנהיג הקהילה בהילטופ, בתחילת הפרק, דרך מתקפת זומבים המשלבת סצנות אקשן ססגוניות, מוארות במדורות, ועד לביקור של סיימון והמושיעים, פרק 5 מעביר אותנו דרך רוב סוגי הטלטלה הרגשית שלמדנו להכיר מהסדרה, והכל בפרק אחד. וזה אפילו בלי להתייחס עדיין להצצה על המתרחש באלכסנדריה.
יש מספר אלמנטים בולטים בפרק. הראשון מביניהם הוא שובו של פול, האיש המזוקן המכונה “ישו” (Jesus) בפי כל, כולל עצמו. ישו, בדומה לאיש ממנו הוא השאיל את הכינוי, הוא איש שוחר שלום. בניגוד לנגר הצלוב מנצרת, הוא גם לוחם חסר רסן ומורא כאשר זה נדרש ממנו.
ישנן מספר דמויות ב”מתים המהלכים” שמזכירות לנו שזאת סדרה המבוססת על קומיקס. ישנו דאריל, שאמנם לא היה קיים בקומיקס המקורי, אך הוא מרגיש כדמות קומיקס לכל דבר, עם יכולת אלתור פנומנאלית והצלחה בלתי סבירה בהחלצות ממצבים בלתי-אפשריים.
ישנה מישון, שמסתובבת עם חרב סמוראים באפוקליפסת זומבים, וגם היא מתמודדת עם בעיות שחברי החבורה האחרים לא היו חולמים עליהן; וכעת ישנו גם ישו. אמנם ראינו עוד דמויות מפגינות יכולת קרב והשרדות, כמו ריק או קארול, אך משהו בישו מרגיש לא אמיתי ביחס אליהן, ולאחר סצנת קרב לוהטת בה הוא הפגין יכולות אקרובטיקה ואומנויות לחימה, ולא לראשונה, הוא מטפס מהר מאד לפנתיאון של הדמויות הבלתי מנוצחות.
מה שמעניין בישו זה שהוא ממש, ממש לא החלטי. כאשר הקרב מגיע אל דלתו הוא מחסל את כל אויביו ללא היסוס, אך לא נראה שהוא יכול ליזום משהו משל עצמו. הוא אצילי, טוב לב, מוכשר מאד ולא מפחד מסכנה, אך אין לו את כישורי המנהיגות והחשיבה היצירתית הדרושות לאדם שיוכל להניע קהילה מפוחדת לשינוי.
אי אפשר לומר עליו שהוא לא שופט אופי טוב. הוא עובד בשביל גרגורי פשוט כי הוא ראש הקהילה, וישו מקבל את זה. אבל גרגורי מוצג פעם נוספת כאיש קטן, חלש ונאלח, וכנראה שהילטופ כולה תרוויח מהנהגה טובה יותר. מצד שני, הנהגה כה חלשה מבטיחה את בטחונה היחסי של הילטופ, מכיוון שהמושיעים של ניגן לא צריכים לפעול באופן קיצוני כדי לגרום לגרגורי ולאנשיו לחוש מאוימים.
אלמנט בולט נוסף בפרק, הוא התחושה שתחת סיימון המושיעים מפחידים אפילו יותר מאשר כשניגן בסביבה. אחד מהדברים שניגן ביסס באופן מאד, מאד ברור, זה שיש חוקים למושיעים, וחשוב מאד להקפיד על החוקים האלה. אכן, הוא איש יצרי שנותן דרור לגחמותיו, אך מאנשיו הוא דורש להיות מתורבתים, הוגנים, והגיוניים כלפי האנשים אותם הם עושקים. אחרי הכל, אין ברצונו לעודד מרד.
הילדים הגיעו לשחק, ואבא לא נמצא איתם כדי להציב גבולות
סיימון, לעומת ניגן, הוא איש אלים ומסוכן שמקבל סמכות וכוח כשאדונו אינו נמצא. וסיימון גם מפגין את הכוח הזה בצורה מאד וולגרית. בלי ניגן בסביבה, אי אפשר להתנער מהתחושה שבכל רגע משהו עשוי להשתבש – הילדים הגיעו לשחק, ואבא לא נמצא איתם כדי להציב גבולות.
בסוף נראה שהבעיה נגמרת בשלום – אין נפגעים בהילטופ, לא לאחר מפגן הכוח הלילי וגם לא אחרי גביית המיסים בבוקר שאחרי. אבל ברור גם למה גרגורי בטוח. זה מכיוון שגרגורי חלש. ואם כבר יש מנהיג חלש בקהילה, מדוע לתת לו הזדמנות להתחלף במישהו חזק יותר? נראה שמאז הפרק הראשון, האנשים של ניגן נובחים יותר משהם נושכים, אך ברור גם לנו שבכל רגע, אם מישהו יסטה רחוק מדי ממה שהם מוכנים לסבול, יהיו עוד כמה גולגלות מנותצות.
אודה למגי
ואז, כמובן, ישנה מגי. ישנה תחושה ברורה שהפרק מתחיל לבנות את מגי כמנהיגה הבאה של הילטופ. זה כמעט ונאמר במפורש, למעשה. ונראה שזה מוצדק לחלוטין.
מגי, שנמצאת איתנו עוד מהעונה השניה של הסדרה, הייתה כבר מתחילת הדרך דמות חריפה ואסרטיבית. מעונה לעונה התדמית הזאת רק התחזקה, כאשר בעונה האחרונה היא הוכיחה את עצמה גם בהילטופ וגם באלכסנדריה כבעלת כישורי ניהול ומנהיגות גם יחד, שני אפיונים שחסרים לגרגורי מאד. תחת ריק, מגי תמיד תהייה אחת מהסגניות שלו. וזה בהחלט מכובד, אך ריק נגוע כעת, הוא שבור לאחר שעבר סדנת סירוס אצל ניגן.
מגי לא עברה סדנה כזאת. כמו רוזיטה, היא מסומנת אצל ניגן כבחורה שאת בעלה הוא רצח ולא יותר מזה, בלי לזהות שיש לו עסק עם מישהי שוות ערך, אם לא אפילו חזקה ממנו. ולשמחתה, הוא אף חושב שהיא כבר מתה, גם אם היא עדיין לא יודעת זאת.
וטוב שגרגורי עוד חי. להפטר ממנו היה קל מידי, זה היה יוצר וואקום שמגי כנראה הייתה מיד תופסת, וזה מאולץ לחלוטין. במקום זה, היא הרוויחה את מקומה, וגם אם גרגורי שונא אותה, נראה שהקהילה בהילטופ מכבדת אותה יותר מאי פעם. אחרי הכל, אישה הרה שמטפסת לתוך טרקטור ומוחצת מכונית וכמה זומבים בזמן שמסביב יש מדורות ומלחמה, היא מישהי שראויה לכבוד רב.
המרד מתחיל להבנות
ברור כעת מי יהיו האנשים שיובילו את המרד נגד ניגן. רוזיטה, קארל ומגי הם האנשים שמוכנים להתנגד לאיש המפלצתי בכל מחיר, וכל אחד מהם התחיל לפעול כדי לנקום. החיבור בין קארל לישו נהדר, כיוון שקארל צריך מגן שפוי שיצליח לשכנע אותו לקחת את הזמן, אך גם יסכים שבסופו של דבר על הרודן למות. גם אם רק אחד מהם ישרוד, יהיה אדם שידע היכן המחנה של ניגן, מה שיפגע משמעותית בכוח ההרתעה שלו.
ישו הוא גם האיש שיוכל לקשר בין הילטופ, אלכסנדריה והממלכה, ולהנדס פעולה נגד המושיעים. פעולה שוודאי תונהג על ידי מגי והמלך יחזקאל. ריק צפוי להתנגד לפעולה כזאת, חרד לגורלם של קארל וג’ודית, אך בהתחשב בדרך בה קארל בחר לפעול, לא נראה שלריק תהייה האפשרות לסכל את התכנית המסוכנת.
בקצב בו האירועים מתקדמים, ישנה אפשרות שכבר בסוף חצי העונה המתקרב נראה מישהו עושה משהו בנוגע למושיעים. וזה עשוי להיות גם אפקטיבי, אך ניגן לא ימות כל כך מוקדם. מה שאומר שמישהו שוב ישלם על החוצפה.
