רבים שואלים את עצמם איך זה שענקית הטכנולוגיה ששלטה בסצנת המחשבים של שנות ה-80′ וה-90′ לא השכילה להיכנס לעולם המובייל יותר מהר. רבים תולים את האשמה בפלופ של נוקיה במי שהיה מנכ”ל מיקרוסופט במשך 14 שנים, סטיב באלמר.
אבל בראיון לרשת בלומברג, טוען בלאמר שזו בכלל לא אשמתו. לדבריו ההחלטה שלו להיכנס לעסקי הסמארטפונים והטאבלטים נתקלה בהתנגדות של ביל גייטס, שותפו וחברו, וגרמה לריחוק ביניהם. החרטה היחידה שיש לו עכשיו זה שהוא לא קיבל את ההחלטה הזו לפני כן.
באלמר מספר בריאיון שגם כשהגיע למסקנה הסופית שהוא הולך לבצע את השינוי מחויב המציאות, ניסו ביל גייטס וכמה חברי דירקטוריון לעצור בעדו. הוא מאוד דחף לכיוון של ייצור ה-Surface אבל בדירקטוריון חשבו שזה עסק מסוכן וסירבו לתמוך בו. רק לקראת סוף כהונתו, כשחברי הדירקטוריון ראו שמחיר מניית מיקרוסופט בבורסה לא עולה כמו אחרות והלחץ מבעלי המניות רק גבר, הבינו שם שדרוש שינוי אסטרטגי.
לא הבין את אפל
צריך לציין שגם אם כיום טאבלטי ה-Surface נחשבים להצלחה (הכניסו לה 926 מיליון דולר ברבעון האחרון) ומייצרים רווח, ההתחלה היתה הרבה יותר קשה. דגם ה-Surface הראשון שיצא ב-2012 נכשל בגדול במכירות וגרם למחיקות של 900 מיליון דולר במלאי מבוזבז. חברי הדירקטוריון לא לגמרי טעו.
על הסיפור האומלל של נוקיה אין מה להרחיב יתר על המידה. מיקרוסופט רכשה את חטיבת הטלפונים מנוקיה תמורת 9.5 מיליארד דולר וכעת בקושי נותר מזה משהו. רוב הסכום נמחק, רוב העובדים פוטרו והשם כבר לא מתנוסס על הטלפונים. האם הכל היה מסתיים אחרת אם ביל גייטס היה פחות לוחמני ומיקרוסופט אכן היתה נכנסת לייצור סמארטפונים וטאבלטים שנתיים שלוש לפני כן? קשה לדעת.
בבלומברג עימתו אותו עם אמירת עבר של באלמר שטען שהאייפון לעולם לא יצליח להימכר כי המחיר שלו גבוה מדי. כיום הוא מבין שהסוד היה בחתימת הסכמי סבסוד עם ספקיות הסלולר. “הלוואי והייתי חושב על מודל הסבסוד בעצמי“, אמר באלמר.
למרות הביקורת הרבה על סטיב באלמר על דרכו בשנותיו האחרונות בכיסא המנכ”ל, יש לו הרבה זכויות בהצלחה של מיקרוסופט ואם הדברים נכונים אז גם בהצלחה הנוכחית שלה שמונהגת על ידי סאטיה נדאלה. הראיון נותן לנו הצצה למאבקי הכוח שבין מייסדים, מנהלים וחברי דירקטוריון ובכלל לאיך החלטות נופלות בארגוני ענק כמו מיקרוסופט.
