בין סרטי אקשן מפוצצים, סרטי קומיקס עתירי אפקטים וסרטי אנימציה מבדרים ובומבסטים, אין כבר הרבה מקום על בימת הקולנוע לשחקנים אחרים. אמנם תמיד תהייה הקומדיה התורנית, או האדפטציה לספר המצליח האחרון, אך דרמות פשוטות כבר לא מגיעות למסך הקולנוע אם הן לא מתכננות לזכות באוסקר, ודאי שלא בימי הקיץ עמוסי הבלוקבאסטרים. זה לא עצר את ג’ודי פוסטר (Jodie Foster) מלביים את “מפלצת הכסף”, דרמה יחסית קטנה, מאד פשוטה ואפקטיבית להחריד על תרבות וול-סטריט וקורבנותיה.
הסיפור
“מפלצת הכסף” מתמקד בתכנית טלויזיה בדיונית בעלת אותו השם, אותה מנחה לי גייטס (Lee Gates), מנחה טלויזיה ססגוני וטיפוס מעט דוחה, אותו משחק ג’ורג’ קלוני (George Clooney). גייטס מדבר בתכניתו על מניות, לועג להן ולעתים ממליץ עליהן גם, כשהכל נעשה בצורה מצועצעת ומוגזמת להחריד.
התכנית נקטעת כאשר, במהלך שידור חי, אדם חמוש מתפרץ אל האולפן ודורש מגייטס שילבש וסט עם פצצה, והכל לעיני המצלמות. שמו של הפורץ קייל באדוול (Kyle Budwell), אותו משחק ג’ק אוקונל (Jack O’Connell). קייל כועס על לי כיוון שהוא המליץ על מניה שהתרסקה וקייל, יחד עם עוד אלפי צופים אחרים, אבדו כסף רב כתוצאה מכך. קייל דורש מלי תשובה, הסבר ברור והגיוני לכך שהמניה שהצטיירה כבטוחה ביותר התרסקה לחלוטין. הוא מחזיק את כל צוות ההפקה כבני ערובה בשידור חי, ופאטי פן (Patty Fenn), במאית התכנית, אותה משחקת ג’וליה רוברטס (Julia Roberts), מחליטה שאם הם ממשיכים לשדר באיומי אקדח, היא תעשה את התכנית הטובה ביותר שרק אפשר, כי המופע לא מפסיק לעולם.
ליהוקים מדויקים
אחד מהדברים שמשחקים לטובת הסרט הוא שרשרת הליהוקים הנכונים שלו. הכוכבים הגדולים בסרט, ג’ורג’ קלוני וג’וליה רוברטס, שובים אותנו, כהרגלם, בהליכה. קלוני משחק גבר לא צעיר, שחייו האישיים רחוקים מלהיות מאושרים, והקריירה שלו בנויה כולה על להיות גרוטסקי ומוגזם. הוא איש לא נעים ולא סימפטי, וקלוני עושה את ההפך ממה שבא לו בטבעי – במקום להיות הצ’ארמר שהוא משחק כהרגלו, הוא בנאדם שקשה מאד להזדהות אתו ולחבב אותו בתחילת הסרט. בעוד שזה מרגיש מעט תמוה, זה מהלך מבריק, שמצריך מאתנו, הצופים, ללמוד להתרגל אל לי גייטס בהדרגה, ולחבב אותו רק בהמשך, אחרי שאנחנו מצליחים להכיר את גייטס כבר מקרוב. בזה, כמובן, קלוני מצליח לסייע.
רוברטס, בתורה, מרשימה לאורך כל הסרט. היא במאית ותיקה וממולחת בתכנית, שהטלויזיה זורמת בדמה, והיא תצליח להפוך כל אסון ותקלה לסנסציה תקשורתית. עם המנעד המשחקי המפותח שלה, רוברטס מביאה איתה לפאטי את כל האיכויות שהיא זקוקה להן כדי שנתרשם ממנה כאשת טלויזיה ממולחת, אך גם את האנושיות שדרושה כדי שלא תהייה מפלצתית לחלוטין. ביחד, כזוג, קלוני ורוברטס שומרים אותנו במתח כל הזמן מול המסך, כשבכל רגע החוטף האימפוליסיבי עלול לפוצץ את האולפן כולו.
אוקונל, המשחק את קייל החוטף, הוא לא שחקן מוכר כל כך, ודאי שלא בקליבר של רוברטס או קלוני, אבל הוא לא מפגר מאחוריהם לרגע כשזה מגיע למשחק. קייל באדוול הוא איש פשוט, מסכן ומפוחד, שהפסיד לא רק כספים, אלא גם את כבודו העצמי. הוא נכנס לאולפן בהבנה שהוא לא יצא משם כבר חי, אך לראשונה בחייו הוא מרגיש שהוא עושה שירות למדינה ולעם האמריקאי – הוא הגיבור שיכריח את לי גייטס המלוקק להסביר לו, לעיני כל, מדוע מניית IBIS קרסה, למרות שגייטס טען בעקשנות שזוהי מניה שרק תמשיך ותעלה.
קייל לא אינטלקטואל, והוא נראה ונשמע כמו סתם ניו-יורקר טיפוסי, איש קשה יום שרק בקושי מצליח לסגור את החודש, אך זה חשוב לו שנדע שהוא לא טיפש, והוא ממשיך לטעון את זה, שלא גייטס ולא הצופים לא יחשדו לרגע שמדובר באיש טיפש, מה שחושף עוד יותר את בטחונו העצמי הנמוך. זה לא פשוט לגלות סימפטיה כלפי אדם חמוש שמאיים לפוצץ אולפן שלם, אך במהרה אנחנו מזדהים לחלוטין עם באדוול, גם אם אמצעיו לא לגיטימים בעליל.
מעבר לשלושת גיבורי הסרט, יש קאסט של שחקנים מוכשרים ביותר, ביניהם כוכבי הטלויזיה דומיניק ווסט (Dominic West) המוכר כמקנולטי מ”הסמויה”, המשחק את וולט קאמבי (Walt Camby), מנכל חברת IBIS שמניתה קרסה, וג’יאנקרלו אספוזיטו (Giancarlo Esposito), הידוע כגאס פרינג מ”שובר שורות” ומשחק את מפקד המשטרה התורן, בראש יחידת שוטרים צבעונית ומבדרת.
דרמה איכותית מהולה בקצת הומור
בעוד שצוות השחקנים עושה עבודה נפלאה לאורך כל הסרט, הכוכבים האמיתיים הם הבמאית וצוות הכותבים. ג’ודי פוסטר לא משחקת הרבה לאחרונה, ומנסה את כוחה יותר כבמאית. במקרה של “מפלצת הכסף” היא גם מוכיחה את עצמה, ובגדול. לצידה עומדים תסריטאי הסרט, שהם ג’יימי לינדן (Jamie Linden), אלן דיפיורה (Alan DiFiore) שיצר את הגרסה האמריקאית של “הגשר” וג’ים קוף (Jim Kouf), היוצר של “גרים” והתסריטאי של “אוצר לאומי” ו”שעת שיא”.
איחוד הכוחות של התסריטאים והבמאית האלה יצר סרט מיוחד ויוצא דופן, שמספק דרמה מותחת ומורטת עצבים, עם רגעים רבים ומפתיעים של הומור מוצלח ואיכותי. אין זה מפתיע, בהתחשב ברקע של ג’ים קוף עם קומדיות, אך זה שהתסריט כה מהודק וההומור מצליח בכל זאת להשתלב בעלילה מורכבת ואנושית מאד זה לא טריויאלי, וזה הישג מאד מרשים.
האם כדאי לראות?
בחודש מאי, בו מתחילים להתגנב כבר להיטי הקיץ (ביניהם “קפטן אמריקה” ו”אקס-מן” חדשים), סרט על וול-סטריט עלול לא למשוך לעצמו את אותה מידה של תשומת לב. זה גם כחצי שנה לאחר יציאת “מכונת הכסף” (The Big Short) המצוין, שעסק גם הוא בפיננסים, ועוד בסיפור אמיתי לחלוטין וקאסט גדול יותר של שחקנים לא פחות נהדרים.
אף על פי כן, “מפלצת הכסף” הבדיוני והמוגזם מעט הוא סרט שמצליח להיות מרענן, אנרגטי ומבדר מאד, ובו זמנית גם מרתק, כאשר את הסיפור שלו הוא מספר בכשרון והמסרים שלו מעניינים ולא בנאלים. האם זה סרט שמחייב יציאה אל הקולנוע? לא בהכרח, אך בסופו של יום הכל נראה יותר טוב על מסך בית הקולנוע, ואם אתם לא בטוחים במה לבחור, סביר שזו תהייה בחירה שלא תתחרטו עליה.
