“משחקי הכס” מאז ומתמיד הייתה סדרה שהתקדמה לאט. היא התאפיינה בכך שהעלילה נבנית בהדרגה, כשכל סצנה היא עוד פיסה בפאזל כלשהו – לפעמים אנחנו מכירים דמויות בקצב במסוים, או שהסיפור קורם עור וגידים שלב שלב. בעונה הנוכחית, לאחר שלושה פרקים, אפשר לראות שהסדרה מתקדמת אף לאט מהרגיל, ובעיקר מבססת את מקומן של הדמויות בעולם, ונותנת להן הזדמנות אחרונה לשנות את גורלן לפני שאבן הדומינו הראשונה תיפול. ברגע שתתחיל תגובת השרשרת שתניע את המשך העלילה, סביר להניח שנריע, אך בינתיים אנחנו נאלצים להסתפק בהתרחשויות שלא מעוררות בנו רגשות עזים לרוב.
ביקורת זו כוללת ספויילרים לפרקים בעונה 6 של משחקי הכס
שיר של אש ושל עבדים
דאינריז (המוכרת לצופים יותר בתור “חאליסי”) נמצאת בצרות רציניות, מכמה וכמה בחינות. ראשית, אף על פי שהיא אינה מודעת לכך, עיר-המדינה מירין, אותה היא כבשה, בבעיה קשה. מעבר לכך שואריז מגלה שסוכני-החרש שפועלים נגדם ממומנים על ידי ערי-עבדים אחרות, במוקדם או במאוחר ערי-המדינה הללו יצאו למלחמה נגד מירין, שנכון לרגע זה מנוהלת, אך לא מונהגת.
מלכתה של מירין נעלמה, ואיתה אחד מהדרקונים שלה. שני האחרים אמנם כבר לא כבולים, אך הם עדיין חתומים במרתף הפירמידה, עד אשר יוחלט שעליהם לעוף. האם שני דרקונים פראיים יהיו מה שיטה את הכף לטובת מירין? הם מסוכנים ומאיימים, אך לא סביר שיעמדו ביעילות מול כוח צבאי משמעותי.
שנית, דאינריז עצמה הובאה אל הדוש-חאלין, המועצה של אלמנות החאלים, כדי להישפט על כך ש”ערקה” לאחר מותו של חאל דרוגו. במקרה הטוב, תהייה כלואה איתן עד סוף ימיה. במקרה הרע, החאלים ימצאו לה עונש מעוות ויצירתי מהרגיל. כך או כך, ברור שיהיה עליה להמלט משם. אנו יודעים שדאאריו וסר ז’ורה מתחקים אחר עקבותיה כדי למצוא את מיקומה, אך האם הם יצליחו לחלץ אותה מידיהם של הדות’ראקים, אשר נאספים כעת כולם כעם אחד ומאוחד? לא בלי עזרתו של דרוגון, הדרקון השחור הגדול.
יתכן שהדרקון דווקא יפעל לטובתם בסופו של דבר, שכן דאינריז תוכל להציג אותו מול הדות’ראקים ולגייס אותם לשירותיה, באופן שלא שונה בהרבה מהצורה בה היא גייסה את רוב האנשים שלצידה. אמנם שני דרקונים עם מצבי רוח רגיזים לא יצליחו להביס את הצבא של אסטאפור, יונקאי וגם וולנטיס, צבא של פרשים דות’ראקים שצץ בהפתעה יוכל בהחלט להטות את הכף לטובתה של מירין, ויכול מאד להיות שלשם בדיוק הסדרה הולכת.
שיר של קרח ושל מסדרים
לאחר שלושה פרקים בהם הציגו לנו גרסאות מעט שונות של אותה התרחשות, אריה סטארק עברה בהצלחה את המבחנים אותם הטילו עליה חסרי הפנים, וקיבלה חזרה את ראייתה. אם היא עצמה כבר ראויה להקרא חסרת פנים או לא עוד לא ברור, אך היא עברה שלב מאד משמעותי באימוניה. כפי שנאמר כבר בעבר, הפיכתה ל”אף אחת” עשויה להיות בעייתית בשביל צופים שאוהבים את אריה, ורוצים לחוות יותר מהמסע שלה.
שינוי מוחלט ואמיתי ל”אף אחת” הופך אותה לכלי בידיו של האל בעל אלף הפנים, הוא אל המוות, וללא סוכנות אישית ומשמעותית כבר לא יהיה עוד טעם בהצגתה כגיבורה. לכן מאוד סביר שבמעמקי ליבה היא עודנה אריה סטארק, מה שנרמז גם על ידי הנערה מהמקדש שאימנה אותה, שנראה כאילו התריסה באריה כדי שתודה בכך שהרשימה שלה עוד מתנהלת, ושישנם שמות נוספים שמופיעים ברשימה שהיא הסתירה. אולי, אפילו, נערת-המקדש עצמה. שאלה חשובה יותר היא האם ז’אקן הגהאר, האחראי על האימונים והחינוך-מחדש של אריה, מאמין לה באמת כאשר היא קוראת לעצמה “אף אחת”, או שבשבילו זה עוד מבחן?
בעוד שסטארקית אחת נכנסת למסדר, סטארק אחר עוזב אותו. ג’ון סנואו בוחר להתנער לא רק מתפקידו כלורד-המפקד של משמר הלילה, אלא מחברותו במסדר כולו. לאחר שהוא חזר מהמתים, הוא בקלות יכול לטעון ש”משמרתו הסתיימה” ברגע בו הוא מת, וזה מה שהוא עושה. זה לא מקרי שהוא בוחר לעזוב את משמר הלילה לאחר שהוא מוציא להורג את קושרי קשר-הדמים נגדו.
מה שחסר מאד זה כיוון ברור יותר לדמות. את הרצון שלו לנטוש את המשמר קל להבין, אבל הסירוב של התסריטאים לרמוז לנו לאן ילך עכשיו מיותר לחלוטין. במקרה הזה לא יוצר הדבר עוד “מסתורין”, כמו שזה חוסך מאתנו, הצופים, עוד דרמה, ודרמה נחוצה מאד כדי שנוכל להזדהות עם סנואו. ברור לנו כמו שברור למליסנדרה, שג’ון סנואו הוא אכן אזור אהאי, הלוחם האגדי מחזיונותיה, וברור לסנואו עצמו שעליו להלחם מול מלך הלילה ונתיניו האל-מתים, אבל כיצד הוא יעשה זאת, ללא גיבוי מהמשמר?
הצעירים לבית סטארק
בווינטרפל עניינים ממשיכים כהרגלם. ראמזי בולטון ממשיך לגייס לעצמו תומכים כדי לקבל לגיטימציה לצעוד אל החומה ולהחזיר לעצמו את סאנסה, אשר להערכתו (המדויקת) עושה דרכה לשם ברגעים אלו ממש. העניינים מתחממים כאשר ריקון, הצעיר מכל ילדיהם של נד וקייטלין סטארק, חוזר לפתע לסדרה יחד עם אושה בתור שבוי של ראמזי. יהיה זה קלף מיקוח בשבילו, אותו ראמזי יוכל לנצל נגד ג’ון, סאנסה, ועוד רבים מהלורדים בצפון שעוד חשים חיבה ונאמנות לבית סטארק.
יוצרי הסדרה כבר הראו שהם, כמו ראמזי, לא בוחלים באמצעים, וריקון עלול למצוא את עצמו כיורש לריק (Reek), שברח לראמזי ובכלל חזר לקרוא לעצמו “תיאון”. מצד שני, ריקון, שגדל בווינטרפל, מכיר את הטירה טוב יותר משראמזי יכיר אותה אי פעם, יתרון שיתכן והוא יצליח לנצל כדי להינצל מהטלפיים של המענים של בולטון.
בראן סטארק ממשיך בביקורים שלו באירועים שכבר קרו, ואם בפרק הקודם היה סביר לחשוד שהצגתה של ליאנה הייתה משמעותית דווקא לסיפור של ג’ון סנואו, החשד המדובר מתעצם שבעתיים לאחר החזיונות מהפרק החדש. הקרב שבראן ראה הוא הקרב ב”מגדל השמחה” (Tower of Joy), שגם קוראי הספרים וגם הצופים בעלי הזיכרון הטוב יזהו כמקום בו נד סטארק ואחותו ליאנה דיברו בפעם האחרונה, המקום בו נאמרו מילותיה האחרונות, “תבטיח לי, נד”. מה נד סטארק הבטיח לה, ואיך זה קשור לכך שהוא חזר מהמלחמה עם תינוק, לו הוא קרא ג’ון סנואו וטען שהוא בנו שלו?
ידוע שוייס ובניוף, יוצרי הסדרה, קיבלו מג’ורג’ ר. ר. מרטין את כל האינפורמציה שהם צריכים בשביל לסיים את הסדרה גם בלעדיו. זה אומר שהם כנראה יודעים בוודאות מי הם הוריו האמיתיים של ג’ון, וגם אם זה מידע שלא קיבלו, נראה מחזיונותיו של בראן שהם מכוונים לציפיות המעריצים. אם לא התגלית שג’ון הוא בנם של ליאנה סטארק וראיגר טארגארייאן, למה עוד צריך היה לבקר שוב בנקודות משמעותיות בחייה של ליאנה, ולמה צריך להסתיר מבראן (ומאתנו, הצופים) את מה שנמצא באותו המגדל?
נראה שתפקידו של בראן הולך להיות מאד חשוב, שכן הוא זה שילמד על ההורים של ג’ון, וכשג’ון סוכן חופשי סביר מאד שהם גם יפגשו, אך מעניין מכך – נראה שבראן יוכל לפעול על העבר בדרכים מסוימות, ויתכן אף שיצליח לשנות דברים שכבר קרו. יהיה זה מהלך שעלול להתפרש כזול ולא מוצלח, אך הוא יכול להיות גם מעניין מאד, אם ינוצל בצורה הנכונה.
סיכום
שלושת הפרקים הראשונים של העונה הם כשליש מכל פרקיה. ניתן לומר שהסתיימה המערכה הראשונה של העונה – הדמויות המיותרות כבר נרצחו, הדמויות המרכזיות ביססו את מקומן ואת כוונותיהן לפרקים הבאים, וכעת דברים משמעותיים יותר יוכלו להתרחש בהמשך הסדרה. כך, לפחות, נוכל לקוות.
