“מהפיכת ה-iPad” הוא צירוף מילים ששמענו פעמים רבות מאז ה-27 בינואר, ומן-הסתם עוד נשמע לא פחות פעמים ממספר האיזכורים של “מהפיכת האייפוד” ו”מהפיכת האייפון” בשנים האחרונות. ואכן, המשטח האלקטרוני המשוכלל והמעוצב בקפידה, בין אם תאהבו אותו ובין אם לאו, מביא איתו בשורה גדולה – ולא מדובר בממשק או במערכת ההפעלה.
אחד החסרונות הבולטים של האייפאד לעומת מחשבי לוח מתחרים, כמו ה-HP Slate עליו דנו בגאדג’טי רבות, הוא היעדר התמיכה בפלאש, שהינו פורמט הוידאו הפופולארי ביותר ברשת. כדי שלא נרגיש בחסרונו מגיע המכשיר עם יישום ייעודי המשלים את הפער בכל מה שנוגע לפורטל הוידאו הגדול והנצפה ביותר – יו-טיוב. אך מה עם אתרים אחרים?
כאן נכנסת לתמונה סוגיה כאובה בעולם הרשת, שטרם זכתה לתשומת לב רבה בגאדג’טי, או באתרים טכנולוגיים ישראלים באופן כללי: HTML5. התקן הבא של האינטרנט, שבמסגרתו מנסה קונסורציום הרשת הבינלאומי לשים סוף לצורך בעשרות תוכנות נלוות לדפדפן כדי לגלוש, נמצא בשלבי תכנון כבר כמה שנים. הבעיה היא שלכל חברה יש אינטרסים משלה בדיונים על המאפיינים שישולבו בתקן, מה שמעכב את פיתוחו כבר זמן רב.
אי התמיכה של ה-iPad בפלאש אולי נחשב היום לחיסרון, אך האמת היא שהוא המהפיכה האמתית: בזכות הפחד מהתפוח הכל יכול הבינו פתאום ארגונים אדירים כמו רשת הטלוויזיה CBS והעיתון New York Times ש-HTML5 אינו סתם גחמה. מדובר במגמה מתמשכת עם מטרה ברורה: להפוך את “שפת האינטרנט” לסביבת עבודה שאפשר לעשות בה הכל, מתוך הדפדפן, בלי צורך בתוכנות נוספות או תוספים. ההבנה המאוחרת הביאה בחודשים האחרונים לפרץ חסר תקדים של עשייה מהפכנית: בין הגופים שהוסיפו לאתריהם תמיכה בוידאו בתקן HTML5 ניתן למצוא את YouTube (ששייך, כמובן, לחברה שיזמה את המהלך – גוגל), CBS, New York Times, Time, Flickr (שבבעלות יאהו), TED ואתרי וידאו נוספים כגון Vimeo.
התמיכה בוידאו ללא צורך בתוסף היא אחד הנושאים הבוערים בגיבוש תקן HTML5. זאת מאחר ועמותות הקוד הפתוח וחברות התוכנות החופשיות – ובראשן (בהתאמה) מוזילה האמריקאית ואופרה הנורווגית – מתנגדות לבחירה בפורמט MPEG H.264 הקנייני על פני Ogg Vorbis הפתוח, שהצטייר כבר בשנת 1999 כפורמט המדיה החופשי המוביל, גם בוידאו וגם באודיו. “התרגיל המלוכלך” של גוגל ואפל, התומכות בפורמט הקנייני, מצטייר כמהפך שיכריע את הכף לטובת הפורמט הסגור. הטקטיקה ה’מייקרוסופטית’ של כפיית תאימות על-ידי שימוש במוצר פופולארי כאיום (“אם המוצר שלך לא יהיה תואם למוצר שלנו – ללקוחות פשוט לא תהיה דרך להשתמש בשלך”) עדיין עובד לא רע, גם בעידן הפתיחות וחופש המידע, וגם העובדה ש-MPEG LA, החברה המחזיקה בבעלות על ה-H.264, האריכה את תקופת הזיכיון החינמי שלו בחצי עשור, העניקה לגיטימציה רצינית לחברות התומכות בשימוש בו כפורמט ברירת המחדל לדפדפנים.
כמו במלחמת הפורמטים בין סוני לטושיבה (למי שלא זוכר: HD-DVD מול ה-Bluray) לפני כ-5 שנים, גם כאן המפתח להשגת התקדמות טכנולוגית היא השגת סטטוס-קוו של רוב מסחרי התומך בצד אחד. ה-iPad, שבעקבותיו הזדרזו אתרים רבים לאמץ את H.264, עשוי להיות המפתח לאינטרנט ללא “דרישות-מערכת”.
