אחת מהבעיות הגדולות בעולם הגאדג’טים היא המסכים: רוב הגאדג’טים מצויידים במסכי LCD או OLED למיניהם, המצטיינים בתצוגה בעלת קצב ריענון גבוה וצבעים עשירים, אך מצטיינים אף יותר בזלילת חשמל ונכשלים בעמידה מול אור השמש, בעוד קוראים אלקטרוניים מצויידים במסכי e-Ink, הצורכים כמות חשמל אפסית ונראים ברור גם (ובמיוחד) באור השמש, אך אינם מסוגלים להתרענן בקצב הדרוש לגאדג’טים שאינם ספרים אלקטרוניים.
מחקר בן 7 שנים מאוניברסיטת סינסינטי, בשיתוף עם החברות Gamma Dynamics, DuPont ו-Sun Chemical, ניסה לשלב בין היתרונות של סני סוגי המסכים, ובשבוע שעבר נחשפו האבטיפוסים הראשונים שלו. התוצאה שלו, המכונה zero power e-Design, בנויה בצורה דומה למדי לתצוגות e-Ink קיימות – שתי שכבות נוזל נמצאות מאחורי זכוכית התצוגה, אחת מהן מורכבת בעיקר משמן והשניה מנוזל דמוי דיו הדפסה. ביניהן נמצאת שכבת אלקטרודות בעלות עוצמת החזרה (השתקפות) גבוהה ביותר, הגורמת לאור סביבתי המגיע אליה לחזור ברובו המוחלט תוך יצירת אפקט של צבע בהיר וחזק.
רכיבים אלקטרוניים מזיזים את הדיו והשמן בין צדה הקדמי של ה”מראה” לצידה האחורי, ומאפשרים להחליף את הצבעים בכל “פיקסל” כזה בתדירות גבוהה למדי. לאחר החלפת הצבע, נשאר הצבע על כנו גם אם הזרם החשמלי מנותק. כך, מצד אחד התצוגה אינה זקוקה לאספקת חשמל סדירה כדי להציג תמונה, אך כן מסוגלת להציג תמונות מתחלפות בקצב גבוה מספיק לצרכי וידאו.
החוקרים טוענים שהם הפרוייקט הראשון שהצליח להניב תוצאות כלשהן בתחום זה, תוך התעלמות מוחלטת מ-Pixel Qi, אך שוכחים להזכיר כנראה שהתצוגה שלהם, שאינה מצויידת בתאורה עצמאית, ככל הנראה לא תיראה בחושך. הייתרון היחיד של הטכנולוגיה הזו על Pixel Qi הוא, כנראה, העובדה שאת המסכים הללו ניתן לייצר במפעלים קיימים ללא צורך בהחלפת הציוד. בכל אופן, ייקח זמן – כ-3 שנים – עד שנראה את המסכים הללו בעולם שמחוץ למעבדות, ולפי ההערכות תחילה הם ישמשו לשלטי פרסומת ותצוגות מחיר (ומבצעים, כמובן) על מדפי חנויות.
