“צ’ארלי בממלכת השוקולד” הוא אחד הסיפורים הכי מוכרים בעולם, סיפור קסום ומשעשע על ילד שמגיע למפעל שוקולד מסתורי של יצרן השוקולד הגדול בעולם, שמחליט להעביר קבוצת ילדים מספר אתגרים על מנת לבחור מי יעזור לו לנהל את מפעל השוקולד שלו.
וונקה מנסה להחיות את הסיפור המוכר לדור החדש ולהתחיל אותו מחדש כמו שהוליווד כל-כך אוהבת לעשות לאחרונה.
לוונקה היה טריילר שראיתי לא מעט פעמים כי מאוד אהבו לשים אותו בקולנוע (ובאופן מוזר הוא הגיע בצמוד לטריילר של “חולית – חלק 2”, שגם בו משחק טימות’י שאלאמה) וכל פעם שהוא הוקרן הוא עדיין היה נראה כמו סרט שהולך להיות מאוד קרינג’י וילדותי, אבל גם בעל הרבה פוטנציאל.
ייתכן שבסופו של דבר לא טעיתי בקשר למה שחשבתי על הסרט מלכתחילה, אבל ייתכן שזה גם לא רע.
וונקה – העלילה
וונקה מספר מחדש את סיפור הרקע של ווילי וונקה, בחור צעיר ועני שמגיע לעיר הגדולה אחרי שנים בהם הוא למד והתמחה בייצור שוקולד בעקבות מתכון וחלום של אמא שלו.
הוא רוצה למכור את השוקולד שלו בשדרת השוקולד, עליה שולט “קרטל השוקולד” שמורכב משלושת יצרני השוקולד החמדנים שבטוחים שהם היחידים שמסוגלים למכור שוקולד בעיר.
וונקה נופל עם טוב ליבו למלכודת של שני נוכלים אשר כולאים אותו יחד עם עוד קבוצה של דמויות ססגוניות וכעת הוא צריך למצוא את דרכו חזרה לשדרת השוקולד להגשים את חלומו.
רוקד לעצמי בקולנוע
על הנייר הרעיון של סרט מיוזיקל על ווילי וונקה הצעיר נשמע רעיון לא רע. גם בגלגולים הקודמים של הסיפור היו שירים, ואפילו שירים זכורים מאוד (חלקם אפילו מקבלים עיבודים מחודשים לסרט הנוכחי), אבל משהו בליהוק של שאלאמה הרגיש מוזר מידי.
הוא כבר הוכיח את יכולות וטווח המשחק שלו, כשבדרך כלל הוא לוקח לעצמו תפקידים שמנסים להיות שונים מקודמיהם, אבל הוא עדיין לא עשה תפקיד איקוני כמו וונקה, תפקיד שיכול להגדיר קריירה של שחקן – רק תנסו להעלות בראשכם את השמות של שלושת התפקידים הכי מוכרים של ג’וני דפ. לשאלאמה היו נעליים גדולות, או יותר נכון כובע, למלא.
למרות כל החששות שהיו לי, ובחיי שניסיתי שלא להשתמש בקלישאה הזו, אבל זה חזק ממני – הסרט הוא פשוט סרט מתוק, מהרגע שמתנגן התו הראשון ועד האחרון אנחנו נכנסים לעולם של דמיון טהור.
שאלאמה בתפקיד וונקה לגמרי עובד ונותן זווית חדשה לדמות, כזו של נער גמלוני מלא תקווה ורצון לעשות טוב בעולם.
למרות שציפיתי לגרוע מכל, גם בקטעי השירה שאלאמה ממש בסדר. השירים בסרט נהדרים וכיפים, בין אם אלו עיבודים מחודשים לשירים מהסרט הקלאסי מ-1971 ובין אם שירים חדשים שנכתבו במיוחד לסרט זה, מצאתי את עצמי לכל הפחות מזיז את הרגליים בהנאה במהלכם.
ניחוח חדש
אחד הדברים שתמיד הפריעו לי בסרטי פריקוול הוא העובדה שבסופו של דבר כצופה אני יודע איפה הסיפור מסתיים, ואני מרגיש שלפעמים זה קצת מוציא את הטעם מסרט שמספר סיפור כזה.
אבל אז אני חושב על אותם אנשים שייחשפו לסיפור לראשונה בסרט הנוכחי ויראו איזשהו סיפור כרונולוגי שנגלל לנגד עיניהם ואני אומר לעצמי “למה לא בעצם?”.
היום, כשהטרנד הגדול ביותר הוא ריבוי יקומים, למה בעצם שזה לא יספר את הסיפור של גרסה אחרת של אותה דמות אבל מזווית שונה? וונקה עושה בדיוק את זה, והוא מציג בפנינו גרסה שונה של ווילי וונקה, דמות שבראש שלי היא בעיקר צינית כמו הגרסה המקורית של ג’ין ויילדר המנוח או אפלה בצורה מחשידה כמו בגרסה של ג’וני דפ מ-2005.
אבל לא, וונקה של שאלאמה הוא טיפוס אופטימי ומלא תקווה וחלומות, והאמת היא שבעולם של היום אולי זה בדיוק הוונקה שאנחנו צריכים.
הסיפור שמקיף את “וונקה” הוא סיפור חדש שמתבסס על הסיפור המקורי, אבל גם על כמה מהסיפורים הקצרים שרונלד דאל כתב על חייו של ווילי וונקה, והוא כולל בתוכו שלל דמויות ססגוניות שרובן מזכירות דמויות מיצירות קולנועיות כמו “מתילדה” ו”צ’יטי צ’יטי בנג בנג”, ולא בכדי – שכן גם הן יצירות של דאל.
הסרט והתחושה החמימה שהוא מעביר היא אותה תחושה שהרגשתי אחרי צפיה בסרטי “פדינגטון”, וגם פה זה לא במקרה, כי הבמאי של כל הסרטים האלו הוא פול קינג, ובנוסף ישנם שחקנים ששיחקו בשתי הסדרות – סאלי הוקינס ויו גרנט, ככה שאם וונקה יזכיר לכם את פדינגטון, אל תהיו מופתעים.
השורה התחתונה – מה חשבנו על “וונקה”?
וונקה הוא סרט מלא לב ומלא שוקולד, וככה אני ממליץ לראות אותו – עם מלא לב ומלא שוקולד. הוא חוויה כיפית ואופטימית שגורמת לצופה לרצות שכך יראה גם העולם שבחוץ, ואולי יום אחד זה יקרה, אבל לפחות בינתיים יש לנו סרטים מתוקים כמו וונקה.
