אחרי קריירה ענפה בעולם הסיטקומים, יוצר “משפחה מודרנית” סטיבן לויטן החליט להשתמש בידע הנרחב שלו מעשורים של קריירה כדי לבקר מבפנים את המוסד שעשה אותו.
בסדרה “אתחול מחדש” (Reboot) שזמינה בדיסני+ ישראל לויטן נכנס לראשונה לפלטפורמות הסטרימינג ומנסה ליצור קומדיה חדשנית ובועטת. אך האם ההיסטוריה שלו היא גם זו שמונעת ממנו ללכת איתה עד הסוף?
אתחול מחדש – העלילה
הסדרה הנקראת במקור “ריבוט” נהגתה כבדיחה על הטרנד הענף של השנים האחרונות להחזיר יצירות ישנות לעונות חדשות. בעולם האמיתי, סדרות כמו “וויל וגרייס”, “צער גידול בנות”, “מרפי בראון”, “פרייז’ר” ועוד מוכיחות ככר פורה למנהלי הרשתות להשיק תוכן מוכר ומזוהה במקום להסתכן עם משהו חדש.
ב”אתחול מחדש”, מגיעה לרשת הולו תסריטאית צעירה ומרדנית (רייצ’ל בלום, “האקסית המטורפת”) עם רעיון מפתיע – לאתחל מחדש סיטקום משפחה קיטשי מלפני 20 שנה, בהשתתפות הקאסט המקורי. הרעיון המהפכני שלה הוא להפוך את הסדרה הישנה למציאותית יותר ולהראות כיצד משפחות באמת מתנהגות, ללא חוקי סיטקום מיושנים.
צוות השחקנים כמובן מאושר על ההזדמנות, והסדרה יוצאת לדרך. אך מתברר שהיוצר המקורי של הסדרה (פול רייזר, “משתגעים מאהבה”) מתעקש לחזור אף הוא ליצירה החדשה, ומכאן הבלאגן מתחיל.
התסריטאית הצעירה והיוצר המזדקן מחזיקים בדעות שונות על איך הסדרה אמורה להיראות וכל אחד מושך לכיוון שלו, כאשר השניים מסתירים גם היסטוריה אישית ביניהם שהופכת את כל העבודה לאסון.
יותר מדי סיטקום, פחות מדי ביקורת
הבעיה הגדולה של “אתחול מחדש” היא שהיא נותנת את התחושה כי היא נוצרה באותה צורה של הסדרה הפיקטיבית שבתוכה. מצד אחד, היא משודרת ברשת הולו, המספקת לה את האופציה להיות בוגרת יותר וחתרנית יותר. אך מצד שני, לויטן עצמו דומה יותר לדמות הסיטקומאי המזדקן, ועל כן הסדרה לא באמת צועדת רחוק מידי מהקומדיות הקודמות שלו.
זוהי הפעם הראשונה שבה לויטן נוחת בעולם הסטרימינג. היוצר עשה את המיליונים שלו מיצירת סיטקומים בתקופה בה הטלוויזיה הייתה שונה לחלוטין, ולאחר שכתב בסדרות ניינטיז מצליחות כמו “פרייז’ר” ו”כנפיים”, יצר לויטן את הלהיטים “תהרוג אותי וזהו” ו”משפחה מודרנית”, כולן שודרו ברשתות הבסיס השמרניות יותר בארה”ב.
המעבר לסטרימינג חסר הצנזורה היה יכול לתת ללויטן את הבעיטה שהיה צריך כדי ליצור סדרה הרבה יותר ביקורתית ובוגרת. ההשוואה המתבקשת ביותר היא לסדרה של רשת הכבלים AMC, “קווין יכול להזד**ן” (Kevin Can F**k Himself), שהשתמשה בז’אנר הסיטקום כדי לדבר על תפקיד הרעייה בסדרות הישנות האלו ולבקר את הערכים שכולנו גדלנו עליהם.
אך ב”אתחול מחדש”, לויטן מעדיף להימנע מביקורת ובמקום להתמקד בסוג של מכתב אהבה לסיטקומים הישנים האלו. כן, הם התיישנו והעולם התקדם, אבל עדיין משהו בבסיס שלהם תמיד נמצא שם כנחמה.
האהבה של היוצר לסיטקומים ניכרת אפילו בשמות הפרקים, שכל אחד מהם נקרא על שם קומדיה טלוויזיונית אחרת, מ“מי הבוס” ועד “הבחורה החדשה”.
שני הצדדים של הוליווד
השורה התחתונה של לויטן ברורה. שני התסריטאים הפיקטיביים המתנגחים כל הזמן שניהם צודקים. התסריטאי המזדקן אמנם כבר לא רלוונטי פוליטית וחברתית, אבל הוא יודע לעשות טלוויזיה ולהצחיק. התסריטאית הצעירה מודעת יותר מדי לסוגיות חברתיות והדבר מכשיל אותה וגורם לה לעשות טלוויזיה יבשה ומשעממת. יחד, השניים מסוגלים ליצור סדרה שבאמת עובדת.
אבל בעוד הדבר עובר על המסך הבדיוני, “אתחול מחדש” אינה סדרה שבאמת עובדת. היא אינה לומדת משני הצדדים האלו ובמקום פשוט מסתפקת בבינוניות. היא מצחיקה מצד אחד כמו הסדרות הקודמות של לויטן ובהחלט מהנה לצפייה – אבל כשהיא מנסה לבקר את הוליווד, היא רק מביכה את עצמה מאחר והיא המוצר הכי הוליוודי וקלישאתי שאתם יכולים לדמיין.
בתחילת שנות האלפיים יצר לויטן סדרה דומה בשם “גרג הארנב” (Greg the Bunny) בכיכובם של סת’ גרין (“איש משפחה”) ויוג’ין לוי (“שיטס קריק”). הסדרה התרחשה מאחורי הקלעים של סדרת ילדים פיקטיבית ברשת פוקס בכיכוב בובת ארנב. הטוויסט היה שבעולם הסדרה הבובות אינן חפצים דוממים אלא אזרחים לכל דבר, אך כאלה הנחשבים לפחותים ועם פחות זכויות.
“גרג הארנב” התקיימה בעולם זהה ל”אתחול מחדש”, תעשיית הטלוויזיה. על אף שגם היא לא הייתה לוחמנית יותר מדי כצפוי מקומדיה של רשת פוקס, היא כן סיפקה הבלחות פוליטיות וחברתיות יותר.
בעשרים השנים שחלפו מאז, נראה שלויטן קצת נשאר מאחור. כמו דמות התסריטאי הבוגר שבבירור נכתב בהשראתו, לויטן יוצא עם מוצר מעט מיושן.
השורה התחתונה – מה חשבנו על אתחול מחדש?
שמונת הפרקים בעונה הראשונה של “אתחול מחדש” בהחלט מבדרים ומשעשעים. הם מלאים ברפרנסים לעולם הטלוויזיה ומתהדרים בשחקנים קומיים מהשורה הראשונה, ביניהם קיגן מייקל קי (“שמיגדון!”) וג’ודי גריר (“משפחה בהפרעה”). אם תגיעו אליה במטרה למצוא את “משפחה מודרנית” הבאה, סביר שתהנו ותצאו מרוצים.
אך אם הגעתם אליה במטרה להביט עמוק יותר לעולם הטלוויזיה, תיווכחו לדעת שאין לה שום דבר חדש להגיד מלבד בדיחות שכבר שמעתם בעבר על כמה “יש יותר מדי סדרות היום” ו”כל הטלוויזיה היא ריבוטים”.
מהבחינה הזו, עדיף לצפות שוב ב“רוק 30”, שאיכשהו גם 16 שנים אחרי עלייתה עדיין יותר מצחיקה ויותר רלוונטית לתעשייה כיום מאשר “אתחול מחדש”.
העונה הראשונה של “אתחול מחדש” זמינה לצפייה במלואה בדיסני+.
