זה לא סוד שהפרנצ’ייז של הארי פוטר הוא כבר מזמן לא מה שהיה פעם. בין אם זה בהתבטאויות של יוצרת הסדרה ג’יי קיי רולינג כנגד הקהילה הגאה, או בעובדה שהסרטים מסדרת “חיות הפלא” פשוט לא מצליחים לתפוס את הקסם והחינניות שהיה לסדרת הסרטים המקורית.
אלו, וסיבות נוספות, הובילו לכך שלא ציפיתי במיוחד לסרט החדש בסדרה – הסודות של דמבלדור, אבל אחרי צפיה בסרט אני יכול להגיד בפה מלא שייתכן שיש עוד טיפה קסם ותקווה לסדרת הסרטים הזו, כי אומנם “הסודות של דמבלדור” לא סרט מעולה, אבל הוא צעד בכיוון הנכון.
הסודות של דמבלדור – העלילה
הסרט החדש מתרחש מספר שנים לאחר עלילת “הפשעים של גרינדלווד“, שאם אתם לא זוכרים אותו זה בסדר כי אף אחד לא רוצה לזכור את הסרט הזה.
אבל גם אתם באמת לא זוכרים אותו זה לא משנה, כי הסרט החדש מבלה את רוב תחילתו באקספוזיצה שמסבירה לכם בדיוק איפה אתם – גרינדלוולד מסתובב חופשי בעולם וצובר כוח, בזמן שצבא המתנגדים של דמבלדור מתכונן לנסות ולעצור אותו. סודות מהעבר של דמבלדור מתגלים ועתיד עולם הקסמים (וגם העולם של המוגלגים) בסכנה.
חלופה לטובה
אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר, גם אם מדובר באיזה שהוא קסם שאפשר מראש לפיל להיכנס לחדר – וזה כמובן החלפתו של ג’וני דפ, ששיחק את גרינדלוולד בסרטים הקודמים בסדרה, במאדס מיקלסן, בעקבות סכסוך תקשורתי מתמשך עם אשתו לשעבר אמבר הרד.
אני לא הולך להיכנס לתוך סיפור ההחלפה של דפ או האם זה צודק, אבל אני כן חושב שמיקלסן עושה עבודה הרבה יותר טובה מדפ בתפקיד המאיים. הוא הרבה יותר קר ואפל והכימיה שלו עם שאר השחקנים עובדת הרבה יותר טוב מאשר עבדה עם דפ.
אז נכון, הסרט לא מספק שום הסבר ללמה אחת הדמויות הראשיות שלה נראית שונה לחלוטין בסרט החדש, אבל תכלס זה לא כזה משנה לי, כי מיקלסן הביא איתו משב רוח חדש ומרענן לסדרה.
איפה חיות הפלא בסרט חיות הפלא?
אחד הדברים שאהבתי בסרט הוא המערכה השניה שלו. אחרי אקספוזיציה מאוד נחוצה אנו נשלחים ישר לתוך האקשן למשימה הסודית אליה דמבלדור שלח את צבא המתנגדים שלו והסרט הופך לסוג של סרט שוד (Heist), כשלא כל הצדדים המעורבים במשימה יודעים מה קורה עם צדדים אחרים (וכך גם הצופים).
זו בהחלט הנקודה בה הסרט זורח וניכר כי הפעם באמת הושקעה טיפה יותר מחשבה בכתיבת התסריט, בניגוד לסרט הקודם בסדרה, אבל זה לא אומר שהסרט הפך להיות מושלם בעזרת קצת קסם.
הסודות של דמבלדור הוא סרט מאוד מבולגן, ולמרות מערכה שניה מאוד כיפית, הוא קצת מאבד את עצמו לקראת המערכה השלישית ומנסה להפוך לדרמה פוליטית, כשהוא מספק רק מעט פנטזיה והמון בלגן.
וחוץ מזה, הסדרה שהתחילה כסדרת סרטים על המסע של ניוט סקמנדר (בעברית סלמנדרה) למיין את כל יצורי הפלא של עולם הקסמים, קצת כמו לבנות את הפוקדקס בפוקימון (ומי ששיחק Pokémon Legends: Arceus יוד בדיוק למה אני מתכוון), כבר לא כוללת כל-כך את יצורי הפלא.
אז נכון, הבוטראקל פיקט והניפלר טדי חוזרים, אבל מלבד זאת כמעט שלא ראינו חיות פלא בסרט שהשם שלו הוא חיות הפלא.
וגם כשכן ראינו חיה חדשה וקסומה בשם צ’ילין, נאמר שהיא אחת מהחיות פלא הכי חשובות בעולם הקסמים של הארי פוטר. ואם היא הייתה כזו חשובה, למה אף אחד לא מדבר עליה במהלך עלילת הארי פוטר? ופה קיימת בעיה שלדעתי כל פריקוול כמעט סובל ממנה – המסגרת שבה הם מתקיימים.
סרטי פריקוול אמורים לספר לנו סיפורים שרק שמענו עליהם בסרט המרכזי ולהרחיב את העולם העלילתי בידיעה שהסוף שלהן ידוע והן מגיעות אל העלילה המרכזית שאנו כצופים מכירים בסופו של דבר.
למשל, טרילוגיית הפריקוולים של “מלחמת הכוכבים” סיפרה לנו איך אנאקין סקייווקר הפך לדארת’ ויידר והרחיב את היקום של מלחמת הכוכבים, אבל בלי באמת לפגוע בעלילת הסרטים המקורית של הסדרה.
מה שנעשה כרגע ביקום של הארי פוטר לא עוקב או הולך להוביל בשום צורה לאירועים של הארי פוטר שאנחנו מכירים, וזה חבל, כי זה מרגיש כל-כך מוכר, אבל כל כך זר באותו הזמן, ואני רק יכול לקוות שבמידה שיהיה עוד סרט בסדרה הוא יחזיר את העלילה לדרך שתוביל אותו לעולם של הארי פוטר ולא תסטה יותר מידי מהדרך שמראש נסללה לסדרת הסרטים הזו.
השורה התחתונה – מה חשבנו על הסודות של דמבלדור
“הסודות של דמבלדור” הוא בסך הכל שיפור די משמעותי לסדרת “חיות הפלא”. הוא לא סרט טוב, אבל הוא גם לא סרט רע, ובסופו של דבר אפילו השאיר אותי עם רצון לראות עוד מהעולם הקסום של הארי פוטר, בהינתן ובאמת הסדרה תחזור למסלול שלה.
אבל אם היא תסיים את דרכה בסרט הנוכחי, אני אהיה בסדר גם עם זה, כי לפחות היא נגמרה עם סרט שהוא בסדר גמור ולא גרוע מאוד.
