הביקורת מוקדשת לבוריס אוליאנסקי, אשר היה כתב התרבות והגיימינג של גאדג’טי בין 2015 ל-2019 ונפטר ביום חמישי ה-7.4.22. בוריס היה חבר וקולגה, הוא היה כתב חריף ואדם מופלא. הוא יחסר לי מאוד.
מייקל ביי הוא במאי שידוע בסוג הסרטים שהוא עושה לרמה שזה כבר כמעט מרגיש כאילו מייקל ביי הפך להיות הגרסה הפארודית של עצמו, וסרטו החדש “אמבולנס” הוא לחלוטין הסרט הכי “מייקל ביי” שהוא עשה, שזה אומר שהוא סרט ממש לא רע – אם אתם יודעים למה לצפות.
אמבולנס – העלילה
ויל (יאיא עבדול מטאין השני) הוא חייל משוחרר מצבא ארה”ב אשר נתקל בקשיים כספיים ופונה לעזרה מאחיו דני (ג’ייק ג’ילנהול), גנב ופושע, שמציע לו לעשות איתו “שוד אחד אחרון” שכמובן משתבש, וכעת ויל ודני מוצאים את עצמם בורחים מהשוד באמבולנס דוהר שצריך להגיע לבית החולים עם פצוע.
קלאסיק ביי
הקריירה של מייקל ביי ידעה עליות ומורדות. כמי שהתחיל בתור במאי אקשן מבטיח עם סרטים כמו “בחורים רעים”, “הפריצה לאלקטרז” ו”ארמגדון”, הוא הפך עם השנים לבמאי שעושה סרטים די בינוניים, אם לא גרועים (למרות שאהבתי את “רובטריקים” הראשון).
אבל דבר אחד נשאר פחות או יותר החתימה של מייקל ביי – סצינות אקשן מפוצצות וחסרות כל היגיון שבהן כל מה שנוגע באובייקט אחר מתפוצץ בצורה הכי גרנדיוזית שיש, כנגד סיפור שהיה יכול להיות טוב אם ביי לא היה מעלה את רמת הדביקות שלו ל-11.
אז כל מי שחובב את הסרטים של ביי ישמח לגלות שזה לחלוטין סרט מייקל ביי קלאסי לחלוטין שבו כל הדברים שתיארתי קורים ובגדול.
אני חושב שהסיבה העיקרית בגללה נהניתי מהסרט היא כי ידעתי למה לצפות ואפילו הנמכתי ציפיות מראש נוכח הסרטים האחרונים של ביי, מה שאפשר לי ליהנות ממנו לחלוטין. האקשן מרהיב והפיצוצים שכל כך מאפיינים את ביי גדולים מתמיד בסרט הנוכחי.
העלילה של “אמובלנס” יחסית פשוטה ומרגישה קצת כמו איזה סיפור צד בפרק של “שובר שורות”, אבל זה עובד ומשאיר את הצופה מחובר לדמויות המרכזיות בסיפור, אם כי לפחות באופן אישי לי פחות היה אכפת מה יקרה לדני או ויל במהלך הסרט, ויותר חששתי לחייה של הפארמדיקית שאיתם באמבולנס, קאם (אייזה גונזלס), שהייתה צריכה לשמור על קור רוח יחסי ולתפקד תחת הלחץ האדיר של שני שודדים עם רובים שחוטפים את האמבולנס שלה בזמן שיש לה שוטר פצוע שצריך טיפול.
אני חושב שעיקר הסרט מיסגר אותה כדמות המרכזית ביותר מתוך שלושת הדמויות המרכזיות בסיטואציה (ויש את השוטר הפצוע).
כמו משחק מחשב
אחרי שהסרט ביסס את הדמויות והשוד נמצא בתחילתו, רוב רובו מתרחש בתוך האמבולנס ומחוצה לו, ומציג את מה שקורה בסביבתו פחות או יותר בזמן אמת.
אני יכול להגיד שלפחות שני שלישים מהסרט (שעומד על זמן ריצה של כמעט שעתיים ורבע) התרחש בתוך האמבולנס, וכל הזמן הזה היה פשוט מערכה שלמה של אקשן ומתח שלא מפסיקים, כשלא ברור מה הדמויות יעשו עכשיו ומה יקרה בהמשך – האם הם יעצרו את האמבולנס ואיזה עוד דברים יכולים להתפוצץ?
גם מבחינה עלילתית וגם מבחינת האקשן, הסרט הרגיש כמו חלק ממשחק Grand Theft Auto, ואני מתכוון לזה בצורה הכי טובה שאפשר. זוויות צילום מרחפנים ותזוזות מצלמה לא שגרתיות ומהירות שדואגות להשאיר את הצופה בתוך האקשן, וזה פשוט כיף עצום.
למרות שזה היה מאוד מהנה, אני יכול להגיד שהסרט ארוך מידי ובשלב מסויים קצת תהיתי אם הוא בכלל יסתיים והם יעצרו את האמבולנס או ימשיכו לרכב אל האופק ואנחנו נהיה תקועים בסרט הזה לנצח. אמנם כל הזמן הזה נשארתי מרותק, אבל גם תהיתי מתי הוא יגמר.
השורה התחתונה – מה חשבנו על אמבולנס
“אמבולנס” מחזיר את מייקל ביי לגדולתו ולסרטים מפוצצי האקשן שלו. אם אתם מחפשים סיפור עדין וסרט רגוע, זה לחלוטין לא הסרט בשבילכם, אבל אם אתם נמנים בין מעריצי מייקל ביי תוכלו לנתק את המוח במהלך שעתיים ורבע ופשוט לראות דברים מתפוצצים.
