תהייה זו לשון המעטה לומר שדיוויד לינץ’ (David Lynch) הוא במאי יוצא דופן. עם סגנון ויזואלי ייחודי וסיפורים תמוהים ומעורפלים שהוא מסרב להסביר, לינץ’ רכש לעצמו קהל מעריצים עצום, אף על פי שיש גם נטיה לזלזל ולבוז ליצירותיו בשל השוני החריג שלהן מיצירות קולנועיות אחרות.
אחת מעבודותיו הבולטות של לינץ’ היא סדרת המתח “טווין פיקס” (Twin Peaks), אותה הוא כתב יחד עם מרק פרוסט (Mark Frost), ואת חלקה לינץ’ גם ביים. כעת, כ-25 שנים לאחר שהסתיימה עונתה השניה והאחרונה של “טווין פיקס”, ומעל עשור מאז שלינץ’ עזב את תחום הקולנוע, הוא ופרוסט חוזרים לעונה אחת נוספת ואחרונה בהחלט לסדרה ששינתה את פני הטלויזיה.
זוהי ביקורת לשני הפרקים הראשונים בעונה השלישית. הביקורת לא תכיל ספוילרים לעונה החדשה, אך יהיו מספר ספוילרים לשתי העונות הקודמות – ראו הוזהרתם!
העלילה והדמויות
העונה החדשה של “טווין פיקס” מתחילה בכך שלורה פאלמר הצעירה, בגילומה של שריל לי (Sheryl Lee), אומרת לסוכן דייל קופר הצעיר, אותו משחק קייל מקלכלן (Kyle MacLachlen), שהם יפגשו שוב בעוד 25 שנים. ואכן, 25 שנים לאחר מכן, הסוכן קופר עדיין יושב בהיכל השחור (Black Lodge), כאשר לורה ניגשת אליו לשוחח עמו. שניהם מגולמים על ידי אותם שחקנים.
בינתיים, הסיפור קופץ בין כמה מקומות שונים בארצות הברית, ביניהם ניו יורק ולאס וגאס, בהם מתרחשים דברים לא מוסברים, בכמה קווי עלילה מקבילים. חלקם סתם תמוהים ולא ברורים, וחלקם כמו לקוחים מסרטי אימה אכזריים במיוחד. יש קשר בין התרחשויות אלה לבין הסוכן קופר, שלכוד בהיכל השחור, אך קשר זה אינו ברור לחלוטין.
בעיירה טווין פיקס שיושבת על גבול קנדה, בינתיים, נדמה שלא השתנה דבר. אמנם חברי הקהילה התבגרו והזדקנו ב-25 שנים, אך מלבד זאת נדמה שטווין פיקס קפואה בזמן – כולם עדיין נמצאים באותם המקומות, עובדים באותן העבודות ויוצאים לאותם מקומות הבילוי. משהו צפוי להשתנות בעיירת חוטבי-העצים השקטה, משהו שקשור לחזרתו של קופר, שנעלם ללא זכר לפני שנים רבות.
יותר דיוויד לינץ’ מטווין פיקס
על אף מוזרותו הכללית של דיוויד לינץ’, “טווין פיקס” תמיד הייתה אחת מיצירותיו היותר קלות לעיכול. זאת מכיוון שהיא נכתבה יחד עם מרק פרוסט, שעזר לקרקע אותה, ומכיוון שרשת ABC התערבה בהפקה כדי לוודא שהסדרה קריאה וברורה לצופה הממוצע. אותה התערבות של הרשת היא גם מה שהוביל לכשלון של העונה השניה של הסדרה, אך בכל זאת הייתה זו סדרה קריאה ומובנת.
העונה החדשה נעשתה יחד עם רשת Showtime, שנתנה ללינץ’ לפרוש כנפיים ולעבוד ללא שום מגבלות או מסגרות. התוצאה היא יצירה של דיוויד לינץ’ שלא תבייש גם את היצירות היותר ביזאריות שלו, כגון “כביש אבוד” (Lost Highway) או “מלהולנד דרייב” (Mullholland Drive) האגדי.
ראשית, חשוב לזכור שמדובר בסדרת המשך. ישנן מספר תזכורות בפרק הראשון לארועי 1991, כדי להזכיר לצופים מה בדיוק קרה שם, אך אין שום הסברים. צופה חדש ב”טווין פיקס” שיתחיל את הסדרה מהעונה הזאת יהיה אבוד לחלוטין. צפיתם בסדרה המקורית? אפילו לאחרונה? אתם זוכרים את כל מה שקרה טוב טוב? יפה, אבל אל תצפו שהסדרה תעזור לכם להבין מה שקורה עכשיו, בימינו אנו.
הכרת הדמויות וזכרון של אירועי 1991 הם קריטיים בשביל להתמודד עם הסדרה החדשה, אך הם כשלעצמם לא מספיקים כדי להבין אותה. כבכל יצירותיו, במיוחד המאוחרות, לינץ’ מפגין שהוא מאמין גדול בעקרון הקולנועי של “להראות, לא לספר”. יש שיגידו שמאמין גדול מדי.
כי לינץ’ לא מספר כמעט בכלל. הוא רק מראה ומראה ומראה עוד ועוד. הקצב של הסדרה מאד איטי, כך שהיא מספקת לנו זמן לעכל את מה שאנחנו ראינו, אבל זה זמן שקשה לנו לנצל למחשבה, כיוון שהשקט והאיטיות של הסדרה מעוררים מתח רב, ציפיה לדברים נוראיים, ולעתים תחושת אימה תהומית. כי בל נשכח, לינץ’ הוא גם במאי אימה מאד מוכשר, ואמנם אימה היא לא הז’אנר המוצהר שלו, אך רגעים של חרדה קיומית ומועקה עמוקה בהחלט מוצאים את דרכם לכל יצירותיו, והסדרה החדשה לא יוצאת דופן מבחינה זאת.
השחקנים ב”טווין פיקס” משחקים בצורה מאד מאובנת לפעמים, רובוטית ולא אנושית, שמחזקת את הניכור של הצופים. ואז, כשנדמה שכל מהות היצירה היא לעג לחוויה האנושית, כמו סדרה שנכתבה על ידי שדים או חייזרים שהתבוננו בנו וצוחקים עלינו, “טווין פיקס” מצליחה להיות גם אנושית ונוגעת ללב. במיוחד בכל מה שקורה בעיירה טווין פיקס עצמה.
נדמה שאחרי ששתי העונות הקודמות התמקדו בעיירה כמעין מקור לאנרגיות מיסטיות של רשע, המצב התהפך. הרשע עזב את טווין פיקס, למראית עין, ובזמן שבמקומות אחרים קורים דברים איומים שנעשים על ידי אנשים לא-אנושיים, בעיירה הצפונית הקטנה הכל שקט ורגוע – השריף יוצא לדוג במהלך המשמרת כי אין לו עבודה, בית המלון ממשיך לקבל לקוחות, ובבר האופנוענים עדיין מופיעות להקות קטנות בזמן שהמקומיים מבלים יחדיו בנעימות וברוגע.
העונה החדשה של “טווין פיקס” היא חזרה כפולה הביתה. מצד אחד, אם דייויד לינץ’ חסר לכם, מדובר בעוד ממנו, ובמובן הטוב ביותר. זהו לינץ’ טהור ומזוקק, ללא עכבות ולאחר שנים רבות של נסיון והשחזת הכלים הקולנועיים שלו. מצד שני, זו גם חזרה לטווין פיקס, עיירה מלאה בדמויות שקל מאד לאהוב, דמויות שמביאות לצופים נחת ורוגע, תחושות חיוניות להתמודדות עם האימה הצרופה של שאר הסדרה.
האם משהו יערער את שלוותה של טווין פיקס? ייתכן. אולי אפילו סביר מאד. בינתיים, יש מספיק דברים מעניינים שקורים מחוץ לעיירה כדי שלא נצטרך לחשוב על זה, וטווין פיקס ממשיכה להיות אי של שפיות בתוך העולם הזה, בו ההיכל השחור מייצא לעולמינו ישויות רצחניות.
בשורה התחתונה
העונה השלישית של “טווין פיקס” היא עונה לצופי “טווין פיקס”. היא לא מחזיקה את היד גם לצופה הבקיא ביותר בסדרה, וצופה חדש יהיה אבוד לחלוטין. כמו כן, זו יצירה דייויד לינצ’ית מתחילתה ועד סופה, ומי שלא מוכן להתמודד עם לינץ’ טהור, אולי עדיף שידלג על זה.
בשביל מי שצפה ב”טווין פיקס”, ומי שהתגעגע ליצרתו הקולנועית של לינץ’, מדובר בלונה-פארק של חוויות חדשות. הפסקה של מעל עשור מבימוי עשתה ללינץ’ רק טוב, כך נדמה, שכן יש לו המון מה להראות ו(לא)לספר, יותר מאי פעם. החל בהתנהגות ביזארית, דרך אימה קיומית וכלה באנושיות רכה ומפתיעה, העונה השלישית של “טווין פיקס” מסתמנת כאחת מיצירותיו המהודקות והמייצגות ביותר של כלל פועלו של אחד הבמאים המיוחדים ביותר שעולם הקולנוע אי פעם הצליח לייצר.
טווין פיקס משודרת בימי שני בשעה 05:00 בבוקר וכן בשעה 22:00 בערוץ yesOh וב-yesVOD.
