יש היום לא מעט סדרות ותיקות מאד של משחקי מכות. אחת הוותיקות ביותר שעדיין פעילות היא סדרת מורטל קומבט (Mortal Kombat). כיום הסדרה מפותחת על ידי NetherRealm, חברת בת של האחים וורנר (Warner Bros).
חברת NetherRealm הוקמה על ידי יוצאי Midway, החברה המקורית מאחורי מורטל קומבט, עם ניסיון של מעל שני עשורים בפיתוח משחקי מכות. כמו כן, שילוב המפתחים בתוך משפחת וורנר המורחבת נתן להם גישה למותגים נוספים, ביניהם יקום גיבורי העל של DC. לאחר ההצלחה המסחררת של מורטל קומבט 9, NetherRealm פיתחה את Injustice: Gods Among Us, משחק מכות אפל מאד שסבב את גיבורי DC. כעת מגיע הממשיך שלו, והוא קודר ומלנכולי גם כן.
העלילה
לאחר אירועי Injustice המקורי, באטמן כלא את סופרמן בכלא מיוחד שיוכל להחזיק אותו. במשחק הקודם סופרמן הקים את “המשטר” (The Regime) והחל להוציא להורג פושעים בהמוניהם, ובאטמן הבין שתושבי העולם לא ירגישו בטוחים כל עוד חברי “המשטר” לא מאחורי סורג ובריח.
בעוד שבאטמן ובני בריתו מנסים לאתר את חבריו של סופרמן תוך כדי שהם ממשיכים להגן על העולם מעבריינים, חברי המשטר לשעבר מתכננים לשחרר את סופרמן לחופשי ולהשליט סדר עולמי בכוח. התכניות של שני הצדדים משתבשות כאשר ברייניאק (Brainiac), חייזר עצמתי שאחראי להשמדת הכוכב קריפטון (Krypton), מגיע לכדור הארץ. חברי ליגת הצדק (Justice League) לשעבר נאלצים לשתף פעולה כדי להביס אותו, אך המתח בין באטמן לסופרמן ממשיך לחלחל לתוך כל מה שהם עושים.
על פניו, Injustice 2 הוא משחק מכות, שלעלילתו אין משמעות רבה. אך העלילה משפיעה על הדמויות שמופיעות במשחק, ובהתאם גם על הדמויות שאפשר לבחור לקרבות, שהם לב ליבו של כל משחק בז’אנר.
טון מאד אפל
אם חשבתם שמשחק שמבוסס על קומיקס גיבורי על יהיה קליל וכיפי, אין זה המצב כאן. בדומה ליקום הקולנועי של DC, גם משחקי Injustice הם משחקים קודרים מאד. כשדמויות נהרגות על ימין ועל שמאל וסופרמן הופך מסמל של תקווה לסמל של שנאה ודיכוי, לא נותר מקום לאווירה קלילה.
אם נחה עינכם אי פעם על משחק כלשהו בסדרת מורטל קומבט, זה עשוי להראות סביר. אך למעשה למורטל קומבט ו-Injustice יש טון מאד שונה. משחקי מורטל קומבט אלימים מאד אמנם, אך הם אלימים בצורה כה מוגזמת וגרוטסקית, שהיא כבר הומוריסטית. יש משהו מאד נינוח בכל החוויה של מורטל קומבט – אנחנו מרביצים ליצורים קסומים ממימדים אחרים, בזמן שבשר, דם ועצמות משפריצים לכל עבר על המסך.
מנגד, Injustice 2 מרגיש הרבה יותר “בוגר”. ליתר דיוק, הוא מנסה להיות כזה – האלימות שבו מאד סטרילית, עם מעט מאד דם ויותר דגש על הדמויות. אלה דמויות קומיקס, אחרי הכל, ודמויות קומיקס יקרות מאד.
וזו, כנראה, התלונה הגדולה ביותר שלי אל המשחק – הרצינות שלו פשוט מוגזמת. העלילה המדכאת יכלה לעבוד אם הייתה מידה של קלילות בדמויות, אבל בשביל חבורה של אנשים בטייטס עם סמלים ענקיים על החזה, גיבורי DC שוב מתייחסים לכל בארשת פנים כבדה שלא הולמת את האסתטיקה הכללית של הדמויות.
בנוסף, רואים שהמודלים של הדמויות עוצבו בראש ובראשונה למשחק מכות – תווי הפנים ואנימציות הדיבור של הדמויות מאד מוגזמים, כך שאפשר יהיה לראות אותם גם כשהם מרוחקים. אך במצב הסיפור הקולנועי והגרנדיוזי יש עוד ועוד תקריבים על פני הגיבורים, שחושפים שוב ושוב כמה הדמויות האלה לא עוצבו בשביל סיפור כזה.
כתיבה איומה, עיניים מתות ועיוותי פה שחושפים יותר מדי שיניים הם רק חלק קטן מהר הבעיות שהופכות את מצב הסיפור של Injustice 2 לאדיוטי לחלוטין. ובכל זאת, מצב הסיפור מצליח להיות מהנה מאד, כי מהות המשחק לא טמונה בסיפור שלו.
משחקיות מגוונת וטובה
יש שני דברים שמשחק מכות צריך כדי להיות טוב ומעניין לאורך זמן – צריך שהוא “ירגיש” טוב, ושלמשחקיות שלו יהיה עומק שאפשר לחקור וללמוד לאורך זמן. בשני המדדים, Injustice 2 מצליח, ומצליח בענק.
מבחינת התחושה, המשחק מאד נינוח עם שחקן מתחיל. הוא מציע מצב אימון בו באטמן וסופרמן מלמדים את השחקן את כל הכפתורים, ואת כל המערכות השונות שבמשחק – מהמתקפות הפשוטות ועד לשילובי המקשים שדרושים כדי לעבור זירות תוך כדי קרב והפעלת “מהלכי על” (super moves) קטלניים. גם בלי לעבור את האימון הבסיסי הזה, מספיק להשתעשע עם המקשים כמה רגעים בשביל להבין איך הדמויות זזות, ואיך משתמשים בהן בשביל להרביץ ליריב בצורה בסיסית.
המהלכים של הדמויות מאד מספקים הן לעין והן לאוזן, כשהמשחק שומר על אווירה יציבה, גם אם קצת קודרת מדי לפעמים. גם השחקן החדש ביותר יצליח מפעם לפעם להנחית מהלומה שתגרום לו להרגיש מרוצה מאד מעצמו ומהגיבור שלו. אלה גיבורי על של DC, אחרי הכל, דמויות שבמשך עשרות שנים בנו מוניטין של חצאי-אלים גרנדיוזיים, וזה מתורגם אל המשחק בצורה מאד מוצלחת.
מבחינת העומק, המשחק מספק כמה וכמה מישורים בהם אפשר להשתפר ולהתקדם במשחק. ראשית, ישנם “מהלכי העל”, מתקפות חזקות ומרהיבות שכל שחקן יכול להפעיל בקלות רבה. שחקנים מנוסים יודעים להתחמק מהן, ובעצמם לא יפעילו אותן לרוב, אבל לשחקנים חדשים שמשחקים זה עם זה זו הבטחה להנאה ולהפגנת יכולת.
שנית, ישנן הדמויות – המשחק כולל 28 דמויות נכון לרגע זה, יחד עם ארבע דמויות נוספות שניתן לרכוש בנוסף, והדמויות שונות זו מזו בצורה יוצאת מן הכלל. אפילו סופרמן וסופרגירל (Supergirl), שכביכול חולקים כוחות זהים, הם דמויות שונות בתכלית מבחינת תפעול וסגנון משחק.
חלק מהדמויות הרבה יותר ברורות וחדגוניות, כמו באטמן למשל, שפשוט מרביץ חזק ויכול לזמן עטלפים מכאנים קטנטנים שמוצאים לבד את המטרה; אחרות דורשות חשיבה אסטרטגית ושליטה גבוהה יותר במהלכים, כמו וונדר וומן (Wonder Woman), שמפעילה ברכה מאלה יוונית אקראית אחרת בכל פעם, וצריכה להכיר טוב טוב את המתקפות שלה כדי לדעת לנצל כל ברכה בצורה הטובה ביותר. השחקנים המתחילים ימצאו במהרה את הדמויות שהכי נוחות להם, יחבטו במקשים ויהיו מסופקים, ובמקביל המנוסים יוכלו לקחת את הדמויות המורכבות יותר ולנצל את מלוא הפוטנציאל האדיר שלהן.
גיוון המשחק מורגש פחות בזירות הלחימה. ל-Injustice 2 אין הרבה זירות להציע. אמנם, הוא לא מציע הרבה פחות זירות ממשחקים אחרים בז’אנר, אך הפיצ’ר שמאפשר לעבור בין זירות במהלך הקרב גורם להן להתיישן הרבה יותר מהר. כבר לאחר מספר שעות משחק תרגישו שמיציתם את הזירות כולן. חלק גדול מהזירות המחוברות גם די דומות אחת לשניה, מה שגורע מהן עוד יותר. אבל רוב הזמן לא תסתכלו על הזירות, כי תהיו עסוקים עם הגיבורים, גם שלכם וגם אלה שמולכם.
גיבורים מודולריים
אפשרות חדשה ב-Injustice 2 היא התאמת הציוד. במהלך המשחק תקבלו תיבות מיוחדות. את התיבות הללו אפשר לקנות גם בכסף אמיתי, אך לא נראה שיש בכך צורך ממשי, שכן באמצעות המשחק עצמו ניתן להשיג לא מעט תיבות בחינם.
התיבות מכילות פריטי ציוד ולבוש לשלל הגיבורים. חלק מהכיף הוא האפשרות ליצור דמויות מותאמות אישית – שני סופרמנים שונים יכולים להראות כמעט כמו שני גיבורים שונים, עם צבעים שונים ופריטי ציוד שונים. אך השינויים לא רק קוסמטיים.
ראשית, לדמויות יש ארבעה נתונים – התקפה, הגנה, רמת כוח של יכולות מיוחדות, ובריאות. הנתונים האלה משתפרים בהדרגה עם דרגות שהדמויות עולות ובהתאם לציוד שהדמויות לובשות. הנתונים האלה רלוונטיים מאוד בחלק ממצבי המשחק (ובחלק הם אינם רלוונטיים כלל).
שנית, הציוד נותן גם יכולות מיוחדות. חלקן מינוריות, כמו תוספת של כמה אחוזים בודדים לצבירת נקודות הנסיון, או הגנה מאחוז קטן של נזק במעבר בין זירות. מאידך, חלקן משנות את המשחק – למשל, יצא לי להלחם מול גרסה של אשת החתול (Catwoman) עם ציוד שנראה מאד שונה מהציוד הרגיל שלה. יכולת מיוחדת שלה, שלרוב היא צריכה להטעין בהדרגה, הייתה טעונה במלואה כבר מתחילת הקרב, מה שהפך אותה לאויבת מסוכנת מהרגיל. זה שדרוג שבא עם ציוד נדיר, וזאת דוגמה אחת בלבד.
בשורה התחתונה
Injustice 2 הוא משחק מכות מצוין שנעשה על ידי חברה מנוסה ומוכשרת, שיצרה נוסחה ייחודית לעצמה וממשיכה לשכלל ולשפר אותה ממשחק למשחק, בין את זה בסדרת Injustice או בסדרת מורטל קומבט, שחולקות מאפיינים רבים אך גם מצליחות להיות ייחודיות כל אחת בפני עצמה.
למשחק יש טון קודר שמרגיש קצת מטופש, במיוחד בהתחשב בגרנדיוזיות של המהלכים שבמשחק ובלבוש הקרקס הצמוד והצבעוני של רוב הגיבורים והנבלים, אבל לרוב קל להתעלם ממנו. המשחק מרגיש טוב, ובזכות המשחקיות המהנה והעמוקה שלו יכול להבטיח עשרות שעות של הנאה, ולשחקנים מסוימים אף יותר.
למרות מחירו הלא מבוטל של המשחק, הוא כולל בתוכו מיקרו-תשלומים של כסף אמיתי, הנותנים לנו לפתוח יותר תיבות של ציוד אקראי. זו תכונה נפוצה במשחקים גדולים לאחרונה, אך כאן נדמה שיש זרימה עקבית של תיבות לידי השחקנים, כך שאין צורך להוציא על התיבות כסף אמיתי, אלא אם אתם ממהרים מאד להשיג כמה שיותר ציוד.
Injustice 2 זמין לרכישה לקונסולות PlayStation 4 ו-Xbox One. ישנה גרסת מובייל לאנדרואיד ו-iOS (עם משחקיות ופיצ’רים שונים). המשחק נבדק בגרסת Xbox One.
