הפרק השביעי בעונה 7 של “המתים המהלכים” (The Walking Dead), “שיר לי שיר” (Sing Me a Song), הוא פרק ארוך מהרגיל. אורכו עולה מעט על שעה, והוא מכין אותנו לפרק השמיני, שיהיה האחרון שלפני ההפסקה באמצע העונה, וצפוי להיות גרנדיוזי במיוחד.
מכאן יתחילו ספוילרים – ראו הוזהרתם!
משחק בלהיות אבא
“שיר לי שיר” הוא פרק קצת תמוה. הוא הפרק הארוך ביותר בעונה עד עכשיו, אחד מהארוכים ביותר בסדרה כולה למעשה, אך התחושה היא שהוא הפרק בו קורה הכי מעט. מצד אחד, לא האמנו שהעימות בין קארל לניגן יהיה כה מיידי. כבר בתחילת הפרק קארל נחשף במחנה של המושיעים, נפגש אישית עם ניגן בכבודו ובעצמו. אך מנגד נראה שזה היה מהיר מדי גם לכותבי הפרק.
כי התגובה של ניגן לא הייתה לכעוס, לזעום ולנקום, לא באופן מידי, אלא במקום זה לקחת את קארל תחת כנפו. החיבה של ניגן לקארל נהיית יותר ויותר ברורה – ישנן מספר סיבות לחשוד שניגן למעשה עקר.
ראשית אנו יודעים מהפרק השלישי שניגן מעוניין ששרי, אשתו לשעבר של דווייט, תהרה לו ילד. כמו כן, אנו רואים שלניגן יש הרבה נשים, אך אף אחת מהן לא בהריון, ואין לו ילדים, למרות שהוא רוצה בהם. נראה שמסיבות כאלה או אחרות ניגן לא מסוגל להעמיד צאצאים. ריק, לעומתו, מגדל לא ילד אחד, אלא שניים. על ג’ודית’ ניגן עוד לא יודע בשלב הזה, אך קארל, שאיים עליו אישית לא פעם ואף הרג מספר מאנשיו, חביב על ניגן עד כדי כך שהוא מוכן למחול לו על הכל.
אמנם הוא מתעלל רגשית בקארל, ושוב ושוב מאיים לפצוע אותו, אך הוא כולו מילים. קארל בעצמו מבין את זה בשלב מסוים, מה שמכעיס את הרודן, ובכל זאת קארל נשאר שלם, או לפחות מה שנשאר ממנו.
ניגן מדבר אל קארל לא כעריץ אכזר שנתינו אכזב אותו, אלא כאב שמנסה לחנך את בנו, ללמד אותו כיצד להיות גבר בעולם קשה ואכזרי. לכן סביר מאד שכשהוא לוקח את קארל הביתה, מטרתו היא לאיים על ריק, להראות לו שלאט לאט, ריק ימצא את בנו בצד השני של הגדר, ומרצונו.
את ריק הוא לא מוצא, אך הוא מוצא את ג’ודית’, והוא מיד נקשר אליה. ברור שמטרתו היא לאיים, אך התחושה היא גם שהוא נפעם ממנה באמת, וכנראה רוצה אותה גם לעצמו. זה לא מקרי שדווקא בעונה הזו סופר לנו שביולוגית, היא לא בתו של ריק, והידיעה הזאת תחריף את הקונפליקט הפנימי שלו.
כמעט קומדיית טעויות
מעבר לריקוד הטווסים בין קארל לניגן, שמנסים להוכיח אחד לשני כמה הם קשוחים, “שיר לי שיר” הוא פרק מבולגן מאד. יש עוד שיחה בין דווייט לשרי, כששרי מרמזת לו שהיא רוצה שהוא יפעל נגד ניגן, שהוא לא עושה מספיק, בעוד שדווייט מראה לנו, לצופים, שהוא מאמין אדוק ואמיתי בכך שאין דרך אחרת, ושאם עומדים זקוף, זה תמיד על גבם של אחרים. זה עוד פיתוח דמות לדווייט, אך כל זה כבר היה מספיק ברור בפרק השלישי, בו הוא כיכב, וזה מוסיף סתם עוד שומן לפרק די עבה גם ככה.
מישון החליטה להרוג את ניגן בעצמה. היא לא הפנימה שעל פשעיה לא היא תשלם, אלא כל אלכסנדריה כולה. לא ברור לנו כמה דרכים מובילות מאלכסנדריה למחנה של המושיעים. מישון, באופן הגיוני מאד, החליטה לחסום את הכביש בו מצאה את המזרנים השרופים, שכן ברור ששם המושיעים נסעו כבר, וכנראה יסעו שם שוב. כמה אירוני שדווקא ניגן, כשלקח את קארל הביתה, לא עבר שם. כעת מישון חטפה מושיעה שתיקח אותה למחנה, וניגן כבר לא שם! לפחות, אולי, תצליח להציל את דאריל. אולי גם ישו יצטרף לפרק ספיישל של “שלושה במחנה אחד”.
רוזיטה, בינתיים, הכריחה את יוג’ין להכין לה קליע, שאיתו היא מתכננת להרוג את ניגן. ספנסר, במקביל, משיג סכין וחץ וקשת. כשיחזרו למחנה, הם יגלו שניגן כבר אצלם, יושב על המרפסת ומספר בדיחות לתינוקת. אם עד עכשיו הרגשנו שאפשר להוסיף לדבריו של ניגן פס-צחוק, בפרק הבא זה ודאי.
ואז ישנם ריק וארון (Aaron), שיצאו לחפש משהו לתת לניגן, בלי לדעת שמה שהוא רוצה זה תינוקת ורדרדה וחמודה, והיא כבר בידיו. דווקא כשהם יחזרו למחנה כנראה שלא יהיו הרבה סיבות לצחוק.
בפרק סיום חצי העונה שישודר בשבוע הבא תהייה התנגשות נוספת בין ניגן לריק. ניגן ירצה לקחת את ג’ודית’, זה ודאי, ואולי את קארל גם. מישון ודאריל לא יהיו שם, וריק יאלץ להתמודד עם ניגן לבדו, כשרוזיטה וספנסר מתכננים מאחורי גבו תכניות שעשויות לסכן את כל הנוכחים. מישהו ימות, ואולי גם כמה אנשים, מה שיהווה, כנראה, את הטריגר למלחמה שתפרוץ בין המושיעים לשאר המחנות, או מה שישאר מהם. יתכן מאד שכבר בפרק הבא אלכסנדריה תפסיק להתקיים כפי שהיא.
