לאחר שבשלושת הפרקים הראשונים של העונה החדשה שלה בנתה “משחקי הכס” בהדרגה את היסודות לפרקים העתידים לבוא, דברים בעלילה התחילו להתקדם בפרק הרביעי, והכיוון שהעונה הנוכחית לוקחת מתחיל להיות הרבה יותר ברור וקוהרנטי. אף על פי כן ישנם דברים שעדיין נבנים בהדרגה, שכבר מזמן ראוי שיתקדמו.
הביקורת הבאה כוללת ספויילרים לפרקי עונה 6 של משחקי הכס
הדברים שעדיין מכעיסים
לפנתאון “הדמויות שאין לנו מושג מה לעשות איתן” הצטרפה כעת גם אושה. לאחר שדוראן וטריסטיין מארטל, רוז בולטון ואף באלון גרייג’וי מצאו את מותם בפתאומיות תמוהה (לזכותם של וייס ובניוף, יוצרי הסדרה, יאמר שגרייג’וי מת באותו אופן בספרים, אבל שלושה ספרים מוקדם יותר), גם אושה חזרה לה לסדרה רק בשביל לצאת ממנה שוב, ולצמיתות. הניגוד החד שבין מותה של אושה למותם של הקודמים ברשימה, הוא שבמקרה של הקודמים היה שקוף מיד שהיוצרים מעדיפים פשוט להפטר מהדמויות וזהו. לאושה הם הקדישו סצנה מעניינת, שמיד התחילה לבנות מעין מערכת יחסים בינה לראמזי.
מלחתכילה לא היה סביר שהיא תצליח להרוג אותו, אך זה יצר ביניהם מין מתח מעוות ומיוחד, שאפשר היה לחקור גם בהמשך, עכשיו שראמזי נעדר דמויות מעניינות סביבו, כי הוא הבריח או הרג את אלה שהיו. אך וייס ובניוף הקצבים הניפו שוב את הגרזן, וראמזי בולטון הוכיח לצופים שוב כמה הוא קשוח, מפחיד ומפלצתי.
מה שהכי מטריד בסיטואציה הוא שמותה של אושה היה כואב ולא נעים מעצם היותה דמות ותיקה ודי מוצלחת, אלמלא הרציחות הסתמיות בפרקים הקודמים היו מרגילות אותנו לכך שלדמויות כבר אין שום משמעות, ולדמויות שיש עוד משמעות כבר לא יקרה דבר. אנו מוצאים עצמינו מסתכלים על הגופות באותו מבט אפאתי שיש לראמזי על פניו בעודו אוכל את התפוח, אותו קילף באמצעות הסכין עימה רצח את אושה.
דבר נוסף שמעייף זה הקצב האיטי בו מתפתחת העלילה במעלה המלך (King’s Landing). אכן, אנחנו רגילים להתפתחות מעט איטית של אירועים, אך הסדרה יודעת לדלג גם על דמויות, כמו בראן ואריה שנעדרו בפרק זה, או דאינריז, שכיכבה ברביעי אך לא הופיעה בשני בכלל. את סרסיי, ג’יימי ושאר חמולת לאניסטר אנחנו רואים שוב ושוב בכל פרק שחולף, ודבר לא מתרחש.
בפרק הראשון הם כעסו על רוצחיה של מירסלה, ובשני חזרו לכעוס על הדרורים, וכבר שלושה פרקים שהם רק כועסים ומביעים מורת רוח ומאיימים באלימות, ומכינים אותנו למלחמת אזרחים שהם עצמם מתכננים ליזום. אבל אנחנו מזמן כבר מוכנים, והסדרה היא זו שממשיכה למתוח את המסטיק, כדי לשמור את רגעי השיא לחצי השני של העונה. בינתיים? נהרוג עוד דמות או שתיים שאין להן כבר משמעות. אולי גם ברון יחזור לסצנת חרחורי גסיסה.
העלילה מתפתחת
מה שמרענן בפרק הוא שכבר מתחילתו דברים מתחילים לקרות. לאחר שבסוף הפרק הקודם ג’ון סנואו מכריז בדרמטיות שהוא עוזב את משמר הלילה, סאנסה סטארק מגיעה אל החומה, והאחים פוגשים זה את זו לראשונה בשש עונות. החיבור ביניהם מרענן, מחמם לב ומשרה מידה מסוימת של נחת. לאחר כל הסבל והתלאות שעברה משפחת סטארק ונספחיה, אפשר להנות גם מהאיחוד המרגש הזה. זה גם נותן לסופי טרנר (Sophie Turner), המגלמת את סאנסה, הזדמנות להיות יותר מנערה מפוחדת שמחכה שיחלצו אותה, כאשר היא דורשת בעיקשות מג’ון שיחלץ את ווינטרפל, ביתם, מידי הבולטונים.
גם המכתב שג’ון וסאנסה מקבלים מראמזי מראה לנו בדיוק לאן אנחנו מתקדמים, ומה כלי המשחק שישתתפו במערכה. נותר רק לראות כיצד ג’ון סנואו וסאנסה סטארק ישכנעו אלפיים לוחמים פראים להילחם במלחמה של לורדים. הנכונות המידית של טורמונד לסייע מדאיגה מעט, אך נקווה שהיוצרים לא ישכחו את הנפש החופשית של הפראים. כי אם הם לא יעשו לסנואו עוד קצת בעיות בדרך, האם זה באמת כבר “משחקי הכס”?
עוד דמות שעד עכשיו בעיקר העבירה את הזמן היא טיריון, שחוץ מביקור קצר וחסר השלכות (בינתיים) אצל הדרקונים, בעיקר שתה והתבדח על חשבונם של סריסים, ולא היווה ערך דרמטי רב לסצנות בנוכחותו. כעת, לאחר שהוא הציג עצמו כדיפלומט והיועץ של דאינריז מול בעלי העבדים מאסטאפור ויונקאי, הנסיון שלו להגיע להסכם אתם גורם לעבדי מירין החופשיים לגעוש, עם יוסף סוויד כועס במיוחד שמזכיר לנו שאי אפשר לסמוך על האדונים הישנים. עד שהחאליסי שלהם תחזור, היא תאלץ להתמודד עם בעיות מחוץ, מפנים, ועם גמד שעושה בשמה עסקים שהיא, לו הייתה שם, כנראה שלא הייתה מאשרת.
ואם בחאליסי עסקינן, ההתפתחות בואיז דותראק, עירם של הדותראקים, לקחה אותנו במהרה למקום אליו ציפינו להגיע, ואפילו ללא עזרתם של דרקונים – דאינריז טארגרטיין, מנתצת השלשלאות, אם הדרקונים, עומדת בראש צבא של כמאה אלפים דוטראקים, צבא שהיא תצעיד למירין חזרה.
לאחר שכל החאלים שלהם נשרפו במהלך אחד, הם לא יפנו עורף אל הנערה המסתורית שיצאה שלמה מתוך הלהבות. זה טריק ישן בשביל דאינריז, אך נראה שעל דותראקים הוא תמיד עובד. עם הצבא הזה, היא תוכל להתמודד עם אסטאפור, יונקאי, וגם וולאנטיס הרחוקה, בתנאי שטיריון לא יגרום למירין להתמוטט עד שתחזור.
לסיכום
“משחקי הכס” לקחה בפרק הרביעי שלה צעד ענק, משמעותי יותר מכל מה שקרה בשלושת הפרקים שקדמו לו. גם אם הלאניסטרים עדיין מקדמים לאט את ענייניהם, ברור שהעונה הולכת להתמקד בשלוש מלחמות רציניות – מלחמת הכתר והדת, מלחמת העבדים המשוחררים ואדוניהם לשעבר, והמלחמה שראמזי בולטון הכריז על משמר הלילה, שמצטרף אליה שחקן נוסף מפתיע, שאף אחד לא מצפה לו – אבירי הבקעה של רובין ארין הילד, אותו עדיין מפעיל ומתמרן פיטר בייליש, שבהחלט, בהחלט התגעגענו לפרצופו הנאלח.
בפרק הבא – אניה בוקשטיין (!) ובראן, שיזכיר לנו שוב שכל המלחמות האלה ממש לא במקום, כשמלך הלילה מגדיל את צבא האל-מתים שלו מיום ליום.
