בתחילת המאה העשרים נראה היה כי בליבם של רכבי העתיד הממונעים יעמוד מנוע הקיטור, ואמנם בהמשך מנוע הבעירה הפנימית הוכיח עצמו כפתרון יעיל יותר להנעת רכבים. בהשוואה למים, דלק המאובנים המשמש מנועים אלו זמין, כידוע, בכמות מצומצמת למדי. מציאת פתרון לבעיית זמינות הנפט עומד בראש סדר העדיפויות עבור ארגונים רבים הפועלים בתחום האנרגיה. אחד מאותם ארגונים הוא Sunfire GmbH הגרמני, אשר הציג כעת אב טיפוס פעיל למתקן הממיר מים לדלק סינטטי.
מדובר במתקן המבוסס על סינתזת “פישר-טרופש” להמרת תערובת גז פחמן חד-חמצני וגז מימן לנוזל פחמימני. על מנת להפיק את גז המימן ממים, עושה המתקן שימוש בתא אלקטרוליטי, אשר מופעל באמצעות אנרגיה חשמלית ממקור מתחדש. בתא אלקטרוליטי זה מופרד קיטור המים לגז מימן וגז חמצן. המימן משמש בתהליך “תגובת המרת מים-גז” (WGSR) הופכי להמרת פחמן דו-חמצני לפחמן חד-חמצני, אשר לבסוף עובר בשילוב עם המימן הנותר סינתזה לבנזין, סולר, קרוסין או חומרי בסיס תעשייתיים אחרים.
בנוסף לפעולתו העיקרית המרשימה של המתקן, הוא בולט ביעילות אנרגטית מערכתית גבוהה למדי, זאת בזכות ניצול אנרגיית החום המתקבלת במסגרת תהליך הסינתזה לחימום המים לכדי קיטור בתהליך הפקת המימן. רתימת אנרגיית החום, אותה מפיק המתקן בפעולתו, כמו גם תכנונן היעיל של מערכותיו השונות, מאפשרים לו לפעול ביעילות אנרגטית של כ-70 אחוזים.
עד כה הושקע בתהליך הפיתוח סכום העולה על מיליון אירו. בעוד המתקן הבודד מסוגל להמיר 3.2 טונות של גז פחמן דו-חמצני לחבית אחת של דלק סינטטי ביום, ישנן כבר תוכניות למסחור הטכנולוגיה לקראת שנת 2016, כאשר רבות תלוי, כמובן, במכשולים רגולטוריים, שעלולים לעכב את התהליך, ולחלופין בפיתוחים טכנולוגיים נוספים בתחום, שייתכן ויעזרו לזרזו.
